סיפורי חייו של אברהם ביבס
ילדות ואובדן המשפחה
שמי אברהם ביבס, נולדתי ביגוסלביה בעיר פרשטנה.(פרשטנה היא בירת קוסובו, טריטוריה אוטונומית שהייתה שנים רבות חלק מסרביה – מתוך ויקיפדיה).
בגיל 10, לאחר הכיבוש הגרמני (במלחמת העולם השנייה), נכנסתי למחנה בגרמניה, שם כל משפחתי נפטרה. אני זוכר איך אימא שלי מתה לי בידיים. כשאני חוזר לאחור אני מבין שלא עיכלתי את זה שאיבדתי את אימא שלי! אני זוכר איך קראתי לשומר ואמרתי: ״אימא שלי לא מרגישה טוב״, וכשחזרתי היא כבר הייתה ללא רוח חיים.
בסוף המלחמה לקחו אותי לבית יתומים, שם הרגשתי עוד פעם אהבה, לאחר המון זמן שלא קיבלתי אהבה, זה היה "החיבוק של חיי״.
העלייה לארץ והקיבוץ המציל
בשנת 1948 עם עלייתי לארץ אימצה אותי משפחה, אך לאחר כמה זמן הם זרקו אותי ונשארתי לבדי ברחוב. אחרי זמן קצר הצלחתי למצוא קיבוץ שהיה מוכן לקבל אותי אליו. זו הייתה התקופה הטובה בחיי: החינוך בקיבוץ היה החינוך הטוב ביותר שניתן לקבל. לפעמים הייתי קצת שובב ואף חוצפן. כשהייתי חוצפן העמידו אותי במקום. כשהייתי ילד לא הערכתי את זה, אך בהסתכלות לאחור אני מודה ואסיר תודה על כך.
חיי הבוגרים
לאחר שעזבתי את הקיבוץ התגייסתי לצבא ושירתי בתור תותחן בחיל השיריון. זמן מה לאחר שתקופת השירות שלי בצבא הסתיימה התחתנתי, וכיום יש לי שלושה ילדים מקסימים.
הזוית האישית
איתן וניתאי: חווינו חוויה עוצמתית ומרגשת, בעלת משמעות חיובית והרבה יותר גדולה מאשר השלמת שעות לבגרות. אמנם היו קשיים ביניהם: מציאת זמן, אחריות גדולה מאוד, וקורונה שאילצה אותנו לאלתר, בגלל מגיפת הקורונה השלמנו את הסיפור עם אברהם באמצעות הטלפון. אך אנחנו שמחים שיכולנו לקחת חלק בתכנית ולהכיר את אברהם, סיפורו ומשפחתו. אנחנו מאחלים לאברהם ומשפחתו שמחת חיים נצחית ויש לנו הערכה רבה עליהם.
עם אברהם במסגרת כתיבת הסיפור
מילון
יוגוסלביהארץ הסלאבים הדרומיים- שלוש ישויות פוליטיות שהתקיימו לאורך מרבית המאה ה-20 בדרום-מזרח אירופה. אחרי מלחמת העולם השנייה, מ-29 בנובמבר 1945, קיבלה המדינה מבנה מדיני של פדרציה שהורכבה משש רפובליקות: סרביה, קרואטיה, סלובניה, בוסניה והרצגובינה, מונטנגרו ומקדוניה. האזורים קוסובו ווויבודינה היו חלק אינטגרלי מסרביה והפכו מאוחר יותר לאזורים אוטונומיים במסגרת סרביה, ותוך השתתפות בהנהגת יוגוסלביה. (ויקיפדיה)
ציטוטים
”החינוך בקיבוץ היה החינוך הטוב ביותר שניתן לקבל“