מאגר סיפורי מורשת

במסגרת התכנית "הקשר הרב דורי" רציתי לספר לנועה, נכדתי על הקשרים והדורות הקודמים במשפחתנו.

אני, אסתר הרשקוביץ, סבתא של נועה, כאמור, אמא של נועה, אסנת היא בתי הבכורה.

אבא של אסנת, שלמה הרשקוביץ ז"ל נהרג בתאונת דרכים כאשר אסנת הייתה בת 16 וחצי ולכן, לצערנו, לא זכו שלמה והנכדים, שנולדו כולם אחר מותו , להכיר אלו את אלו. איזה הפסד!

סבא וסבתא רבא של נועה

אני רוצה לספר לך, נועה'לה, על ההורים שלי: מרים ואשר בשקין, אשר נפטרו לפני שאת נולדת. רק אחותך הבכורה, רומי ובת דודתך יובל צליח, זכו להיות אתם.

סבא רבא שלך, אשר בשקין, אבי, נולד בפולין בשנת 1913, להוריו אסתר ומרדכי בשקין. מלבדו היו במשפחה עוד 7 ילדים: 6 אחים ואחות יחידה.

לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, שניים מאחיו, שמואל הצעיר ממנו, וזאב המבוגר ממנו, עזבו את בית ההורים בפולין ובדרכים לא דרכים עלו לארץ ישראל בשנת 1932.

ההורים יחד עם עוד 5 מילדיהם נשארו בעיירה שלהם, סטולין.

אבי, אשר בשקין התגייס לצבא, ושירת כחייל עד תום מלחמת העולם השנייה בשנת 1945.

כמה עצוב היה לו לגלות בשובו לעירו בפולין כי כל משפחתו, הוריו, אחיו, שבחלקם היו נשואים, ואף אשתו של אבי ובנו שלא זכה להכיר, נהרגו ע"י הנאצים.

הצוררים הנאצים הגיעו לעיר הולדתו של אבי, סטולין, הוציאו את כל היהודים בלי יוצא מן הכלל, זקנים, נשים וטף אל היער העבות שבפאתי העיר, פקדו עליהם לחפור בורות עמוקים, ובערב חג סוכות שנת 1943 ירו ללא רחם בכל היהודים, ואלה נפלו כולם כאחד אל הבורות אותם חפרו לעצמם.

כך שמהמשפחה הגדולה של אבי, שמנתה 8 ילדים נשארו בחיים רק אבי ושני אחיו שעלו לארץ ישראל, והיו מראשוני המושב השיתופי בית חירות.

איך הכרתי את שלמה ז"ל אבא של אסנת וסבא שלך, נועה:

כידוע לך, נועה'לה, לסבא אשר וסבתא מרים, ההורים שלי, היתה צרכניה בחופית. לא היו אז קניונים ומרכזי קניות מפוארים, כמו היום ובאותן שנים החנות של סבא אשר, שהתנהלה בסגנון שירות עצמי, היתה בבחינת חידוש.  אשר ומרים עבדו מאוד קשה כדי לשרת את שכניהם, תושבי חופית, על הצד הטוב ביותר. הם היו משכימים מוקדם מאוד כל בוקר על מנת לקבל את הסוכנים שהיו מביאים סחורה לחנות: חלב לחם ועוד ועוד מוצרים. לא היו להם פועלים או עוזרים אחרים. הם בעצמם עמסו את המצרכים על המדפים, ניקו את המקררים שטפו את הרצפות ועשו כל מלאכה שהיתה קשורה לצרכנייה.

לא תאמיני, החלב היה מגיע בבקבוקי זכוכית שאותם היה צריך לנקות בטרם הוכנסו למקרר החלב הגדול- זה ,בדרך כלל, היה התפקיד שבו "כיבדו" בין היתר- אותי.

כמובן אנחנו, הילדים- חנה אחותי הקטנה, ובמיוחד אני האחות הבוגרת ממנה ב-7 שנים נאלצנו לעזור בצרכנייה בכל רגע פנוי. זכורני שבימי החופש הגדול, כאשר כל חברי- הילדים מחופית, הלכו לים, אני הבטתי עליהם בקנאה כי עלי היה לעבוד בצרכניה.

כך התנהלו הדברים במשך שנים מאז נערותינו ועד, לא יאמן, יום החתונה שלי.

בחור צעיר, שהיה אחד הסוכנים שהביא לסבא אשר מוצרים, היה כמובן, פוגש גם אותי בבואו לצרכניה. פעם אחת אמר לסבא אשר שיש לו חבר מאוד נחמד, שלדעתו היה כדאי להכיר לי. וכך, אכן הוא הכיר ביני ובין סבא והיתר- היסטוריה.

החתונה שלי ושל סבא שלמה:

סבא שלמה ואני היינו "חברים" במשך שנתיים עד החתונה שלנו. החלטנו להנשא שנה אחרי שהתחלנו "לצאת". כאשר נפלה ההחלטה, אני סיימתי שנתיים ראשונות של לימודים, קנינו דירת שיכון בנתניה בקומה השלישית בלי מעלית, של בניין "רכבת"-בעל שלוש כניסות. לא היה אדם מאושר מאיתנו כאשר רכשנו את הדירה הנזכרת!

בת המצווה:

כפי שסיפרתי, נולדתי באוקראינה. שם בגולה, בפרט במזרח אירופה, בארצות הקומוניסטיות לא הייתה שום זיקה לדת כלשהי. יתרה מזאת, היו תקופות שהיהודים היו צריכים להסתיר את השתיכותם לעם ישראל ולכן אפילו טקס ברית מילה היו צריכים לערוך בבית בסתר.

לומר את האמת, אפילו לא ידעתי שבנות חוגגות בת מצווה. בהגיענו ארצה, נכנסתי לכיתה ו' ולאחר זמן לא רב החלו דיבורים על טקס בנות מצווה. כמובן שגם אני הייתי אחת מהן.

כיצד חגגנו?

מראשית השנה קיבלנו משימות חברתיות שונות בהן היינו עסוקות כל השנה, וגולת הכותרת שלהן הייתה כאשר כל אחת מהבנות דווחה על החוויות שעברה תוך כדי ביצוע המשימה שלה.

החגיגה עצמה התקיימה בבית העם של בית חרות. 7 הבנות עלו לבמה במיטב בגדיהן-לי הייתה שמלה ורודה עם קישוטי תחרה, אותה קיבלתי מדודה מאמריקה בחבילה ששלחה לנו. לא קנו לי לכבוד המאורע החגיגי שום בגדי פאר חדשים, כמו שקונים היום לנערות שחוגגות "בת מצווש"…

שרנו, רקדנו, אני ניגנתי קטע לפסנתר-הכל היה צנוע ופשוט, בוודאי אם משווים לאופן שבו נערכות חגיגות בת מצווה היום.

לגבי בת המצווה שלי הייתה מאוד משמעותית במובנים רבים. ראשית למדתי שלבנות 12 יש בת מצווה. מלבד זאת התרגשתי מאוד לקחת חלק בטקס הזה כיהודיה במדינה חופשית ועצמאית. וכמובן נהניתי לעבוד בשיתוף פעולה עם בנות המצווה האחרות בשכבה בביצוע המשימות שקיבלנו.

מה דעתך נועה'לה יקירתי? האם בת המצווה שלי, עליה סיפרתי לך כאן דומה לחגיגה שמצפה לך בשנה הבאה, כאשר את תחגגי בת מצווה?

אשמח שאזכה להשתתף בחגיגה שלך ולהיווכח בהבדלים. נחיה ונראה.

הזוית האישית

אני, נועה גולדשטיין, מאוד נהניתי בפרויקט, אני מאחלת לך עוד המון שנים של כיף ואהבה. אני וכל הנכדים שלך אוהבים אותך מאוד, שיהיה לך המון כיף בהמשך ואני מקווה שנמשיך באותו פרויקט מיוחד זה, " הקשר הרב דורי " עוד הרבה, מנועה גולדשטיין שאוהבת אותך מלא מלא מלא מלא מלא מלא מלא ועוד פעם מלא!!!