מאגר סיפורי מורשת

ילדותי עברה עלי בקיבוץ "שער הגולן", בערך בין השנים 1942-1954.

גרנו בבתי ילדים. היינו קרובים לטבע, מוקפים בעצים ופרחים, סביבנו בעלי חיים. מלבד הלימודים עבדנו כל יום גם במשק: טיפלנו בגינת הירק, טיפלנו בעופות, בכבשים, עזים, ארנבים וארנבות. שחקנו במשחקי ילדים ברחבי הקיבוץ, על הדשאים, המדרכות והמגרשים. עם ההורים נפגשנו אחר הצהריים עד שליוו אותנו לבית הילדים ללינת הלילה שהייתה לינה משותפת.

גם בשבתות כמובן בילינו עם ההורים. ילדותי הייתה מאושרת- חסרת דאגות ומלאת שמחה.

התנדבות – לתת ולקבל

בהיותי בצבא, בשנת 1960, השתתפתי בתרגיל כחניך בקורס מ"כים. לאחר יום אימונים מפרך התברר שהמכונית עם האוכל התקלקלה ונשארנו ללא מזון ורעבים מאוד.

המפקד הורה לי לקחת מספר חיילים, ולרדת אל מושב "זנוח" במרחק של כארבעה ק"מ, ולהביא חבילות מזון שהמכונית השאירה במושב. בדרך גבר עלינו הרעב והחלטנו לבקש אוכל מתושבי המושב. התחלקנו לזוגות- אני וחייל נוסף נגשנו לבית שראינו. מיד הבחנו שהמשפחה ענייה מאוד. בחדר היחיד של הבית היו מספר ילדים.

האב ישן (כנראה היה שיכור) והאם שלא ידעה עברית ביקשה מבנה כבן 15 שישאל מה אנו מבקשים. במבוכה רבה אמרנו שאנחנו רעבים, היא הושיבה אותנו ליד השולחן היחידי שהיה בחדר ותוך כמה דקות הגישה פיתות טריות חמות וחביתה ענקית. כולם הסתכלו איך אנו טורפים את האוכל. הבנו שזה כל מה שהיה בידיה להציע.

לאחר שנה וחצי הייתי מפקד והשתתפתי בתרגיל דומה באותו איזור. בלילה הגיע האוכל כנדרש.

עם בוקר יצאו החיילים לשטח ואני נשארתי עם הנהג לאסוף את כמויות האוכל שנשאר כדי להחזירו לבסיס. היו שם לחם, ירקות, פירות, והמון קופסאות שימורים. את כל האוכל הזה היינו אמורים לזרוק, אבל אני כיוונתי את הנהג לבית שזכרתי מלפני שנה וחצי.

הכלבים בחצר נבחו, מן הדלת יצאה אותה אישה שאלה אותי: "מה אני רוצה?" בלי להסביר פרקנו ארגזים עם אוכל ולאישה הנדהמת הסברתי שאני אותו חייל שבערב אחד לפני הרבה זמן הזמינה אל ביתה והגישה לי אוכל כשהייתי כל כך רעב.

חפץ: חפיסת שוקולד "לשונות חתול"

ערב מלחמת השחרור בשנת 1948, גרתי בקיבוץ על גבול סוריה וירדן. אבי היה קצין גבוה בצבא, עבר עם מטוס "פייפר" מעל הקיבוץ בשעה שכל הילדים שחקו בחוץ והשליך חפיסת שוקולד עטופה בנייר, עם שמי רשום עליה והרגשתי "מלך העולם".

תמונה משפחתית

הזוית האישית

שירה: היה לי מאד כייף עם סבא, עברנו ביחד חוויות ושמעתי ממנו סיפורים מעניינים. ממש נהניתי בבית התפוצות. אני מרגישה שעכשיו אני מכירה טוב יותר את סבא שלי והתחברנו יותר.

סבא שאול: המפגשים של הקשר הרב דורי היו בשבילי הזדמנות לחוויה מעשירה שאפשרה לי להכיר את סביבת הלימודים (כיתה, ילדים, מורה) של שירה נכדתי. התאפשר לי להבין את הפער העצום בין עולם הילדות שלי לזה של נכדתי.