מאגר סיפורי מורשת

שלום, שמי הוא קלרה איטקינד, ואני רוצה לספר לכם על החיים בברית המועצות לשעבר. לשם כך, אשתף אתכם בשני סיפורים שקרו לי בשתי תקופות שונות בחיי.

נתחיל מהראשון:

הסיפור מתרחש בשנת 1953. באותה תקופה לא היו טלפונים אלחוטים, אלא רק קוויים וגם אז לא לכולם זה היה, רק במקרים נדירים. לא היה אינטרנט, היו טלוויזיות קטנות, אבל רק העשירים יכלו להרשות לעצמם לקנות כאלה.

היינו מנותקים מהעולם שבחוץ עקב האיסור שחל באותה תקופה על יציאה וכניסה לברית המועצות מבחוץ(מהארצות האחרות), זו הייתה מן טריטוריה סגורה, היה מותר רק לעבור ממקום למקום בתוך ברית המועצות(אבל לא מחוץ לגבולות).

הייתי  אז בת 18 ובדיוק סיימתי ללמוד. רציתי להיות מורה לספרות רוסית והלכתי לאוניברסיטה פדגוגית.

באותה תקופה האנטישמיות בברית המועצות הייתה רבה, וסטאלין, ששלט אז, רצה להעביר את כל היהודים, כחלק ממבצע סודי, לסיביר (בגלל שהוא קיווה שבדרך לשם הרבה יהודים ימותו בגלל הקור הנורא והתנאים הקשים). כל הטפסים היו כבר מוכנים וגם הרכבות, ואיש לא חשד בדבר.

אבל, בדיוק בפורים, קרה הדבר שלו אף אחד לא ציפה, סטאלין מת! ובכך סוכלה התוכנית! כעבור כמה שנים, פורסמו המסמכים הסודיים, והיהודים הבינו שקרה נס גדול והאמינו כי אלוהים עזר להם.

למרות מות סטאלין, רק כעבור 30 שנים, מתי שגרבצ'וב שלט בברית המועצות, התאפשר לי ולמשפחתי לעלות לארץ ישראל.

תמונות מהתקופה שסבתא שלי הייתה מורה (תמונות עם התלמידים שלה)

הסיפור השני הוא סיפור מילדותי

מאז שהייתי קטנה, תמיד כתבתי ביד שמאל, זאת הייתה היד החזקה שלי. בברית המועצות היה נהוג אז שכולם יתנהלו באופן דומה (דוגמא לכך היא הכתיבה ביד ימין) ולכן כל מי שכתב ביד שמאל היה נחשב למוזר ושונה.

כאשר הלכתי לכיתה א', כל פעם שכתבתי ביד שמאל, המורה הייתה רואה את זה ומרביצה לי עם סרגל עץ (גדול) ביד, כדי להרגיל אותי לכתוב ביד ימין.

פעם אחת היא אפילו קראה לי בפני כל הכיתה, ואמרה: "כולם רושמים ביד ימין, ורק את לא! את הפוכה מכולם. כולם יצחקו עליך אם לא תתרגלי לכתוב ביד ימין." כתוצאה מכך, סבלתי מביטחון עצמי נמוך במשך כל הילדות, התביישתי לאכול עם כולם(בגלל שאכלתי ביד שמאל), התביישתי לצייר, ולנהל חיים רגילים.

בסופו של דבר, סוף סוף, לאחר מאמץ רב, למדתי לכתוב ביד ימין. אם לא הייתי לומדת לכתוב ביד ימין, לא הייתי מצליחה להגשים את החלום שלי להיות מורה, כיוון שלא היו מקבלים אותי לאוניברסיטה.

רק כאשר עליתי ארצה, ראיתי שבארץ לא עושים בעיות אם כותבים ביד שמאל, ושאף אחד לא מייחס לכך חשיבות גדולה כמו בברית המועצות. הופתעתי לגלות שכל האישים הכי חשובים: בנימין נתניהו, קלינטון, אובמה, כולם שמאליים.

אני תמיד צוחקת וחושבת, שאם הייתי נולדת בארץ אחרת, הייתי עוד יכולה להיות מישהי חשובה.

תמונות מהתקופה שסבתא שלי הייתה מורה (תמונות עם התלמידים שלה)

הזוית האישית

סיפורה של קלרה איטקינד סופר במסגרת תכנית הקשר הרב דורי, באורט חולון. המורה המנחה – זהבה גור.