מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סיפורים מהחיים שלי

הסיפור של סבתא רחל
סבתא בצבא
להיות ישראלית גאה בארץ ובעולם

מבוא
שלום רב, שמי רחל אני בת 70 ואני רוצה לחלוק אתכם את אחת החוויות הגדולות בחיי: בגיל 10 אמי נפטרה ולאבי היה קשה מאוד לגדל 3 ילדים ולעבד משק חקלאי, אי לכך הציעו לאבי ששתי הבנות הצעירות יצטרפו לקיבוץ כילדות חוץ ושם יחיו. אחי הבכור היה צריך להתחיל ללמוד בחטיבת ביניים והוא עבר ל"עיינות" (בבית הספר שאמי לימדה בו) שם הוא סיים את התיכון. אחותי ואני גרנו בנווה ים (קיבוץ) והייתה לי משפחה מאמצת, מאוד אהבתי את הקיבוץ : את הטבע, הים והלימודים. הקושי הגדול שהיה לי במסגרת זאת שבשעה 16:00 כל אחד חזר לבית הוריו ולי ההורים היו מאוד חסרים. בנוסף היו קשיים נוספים שקשה היה להתרגל אליהם כגון : מקלחת משותפת, להיות שונה מכולם כי לי לא היו הורים שם. מי שעזר לי זו המשפחה המאמצת והמורה למוזיקה שלי – יהודה שרת שמאוד אהבתי אשר תמך בי ועודד אותי וכך סיימתי את בית ספר – "עממי". עברתי לקיבוץ נחל עוז שם למדתי בתיכון ועבדתי בבית ילדים.
קיבוץ ושירות צבאי
 
התגייסתי בספטמבר בשנת 1966 לנח"ל-נוער חלוצי לוחם. ושובצתי בהאחזות גרופית עבדנו בחקלאות ומטלות צבאיות. כאשר סיימתי את שנת ההכשרה הראשונה הועברתי לקיבוץ אור הנר (קיבוץ דרום אמריקאי) שם עבדתי בבית ילדים, ספגנו את האווירה הדרום אמריקאית ואנחנו העברנו את האווירה הישראלית! כמו שירי ארץ ישראל ריקודי- עם ועוד… סיימתי את השירות בנח"ל וחזרתי לנחל עוז (קיבוץ היעד), באותה תקופה פרצה מלחמת ששת – הימים והבנים גויסו לצבא, אנחנו עבדנו בתפקידים שונים במשק. עם סיומה של המלחמה הבנים חזרו לקיבוץ.   
                           
חינוך
לאחר תקופה בקיבוץ החלטתי ללמוד חינוך מפני שזה עניין אותי מאוד. התחלתי ללמוד בבית רוטינברג (הדרכת חבורות רחוב). עם סיום לימודי הציבו אותי בבית שמש כרכזת חבורות רחוב (חבורות רחוב זה נוער שסטה בדרך כלשהי מהמוסכמות בחברה, למשל קשיים בלימודים והיא לכך פנייה לפשע.) אני הגעתי למועדון שבו אני ארכז. בכל כנופיה יש את המנהיגים ויש את הנגררים. בכדי להיכנס למסגרת ושיכבדו אותך אתה צריך לעשות משהו יוצא דופן. ליד מבנה המועדון יש מגרש כדורסל מפני שהייתי בנבחרת נשים בכדורסל לקחתי כדור והתחלתי לשחק עם עצמי כדורסל לאט לאט הנערים התחילו להתקרב אליי והצעתי להם להצטרף וזו ההכרות הראשונה של ההתקרבות שלי עם המובילים של הקבוצה, בסיום המשחק הצעתי להם להיכנס למבנה ושנוכל לשוחח, הם הצטרפו אליי והתחילה דינמיקה ביני לבניהם, שבסופה הרבה מאוד מהקבוצה השתקמו מצאו עבודה והמשיכו את דרכם. התבקשתי על ידי המשטרה להצטרף אליהם כחוקרת נוער והסכמתי בשמחה, עבדתי שם מספר שנים היה מעניין מאוד אך עם נשואי בגלל הקושי החלטתי להתפטר מהעבודה ולעשות הסבה מקצועית לגננות, שם קיבלתי את התואר בחינוך. פתחתי גן פרטי במקביל המשכתי בנושא הדרכת נוער עבריין באזור גדרה, בגן הפרטי לימדתי גילים 2-4 במשך 40 שנה .
 
שליחויות
יצאנו לשליחויות מטעם המדינה (בעלי אגרונום ממוחה לחקלאות) בתחילה נסענו  לארצות הברית שם בעלי עסק בללמד איך לדשן דרך מערכת הטפטוף ולפקח דרך המחשב על הדישון (כמויות וזמן). לאחר שהיינו בארץ שנתיים נסענו לזמביה ושם בעלי הקים את המטע הראשון של עצי פרי נשירים הדרך הייתה מעניינית מפני שמכשירים הכי מודרנים  כמו : מחרשה, מעדר ועוד כלים חקלאים לא היו.  אז את כל ה 100 דונם חפרו בידיים הרבה אנשים שם מחוסרי עבודה זה היה האמצעי שלהם לשיקום. כך שמנהל הפרויקט היה עובד בתפקידים רבים כגון : שופט, רופא, מייעץ, מדריך …  וכמו כן הפרויקט היה הצלחה רבה, המשלוח הראשון של פירות לאירופה היה מהפרויקט הזה. לכן הוזמנתי אל הנשיא- קאונדה במסיבת עיתונים, בתקופה זאת לא היו יחסים דיפלומטים עם ישראל, הם רצו בצורה עקיפה להמשיך פרויקטים בהדרכת ישראלים שם בשביל לחדש את היחסים בינינו בחזרה. כדי לא להתגרות בארצות ערב הזמינו אותי שאני הנטרלית (לא רשמית) ולא את בעלי. לאחר שנתיים בארץ נסענו מטעם משרד החוץ לקניה שם בעלי הקים פרויקט- שבט הקמבה הגרים באזור צפון קניה והשיטה הייתה לקחת חקלאים מקומיים מהשבט ולאגד אותם קבוצות קבוצות ושם כל אדם בקבוצה הפריש חלק מאדמתו וכך יכלו לבנות חלקת לימוד. כך לימדו את השבט לנצל לעבד את כל מה שיש להם בטבע כמו: נהר שעבר שם, ניצול טפטפות, ללמד את הפוטנציאל של הטפטפות והקמת רשת שיבוק קולקטיבי (אשר היה יוצר מחיר אחיד לכולם בכדי למנוע שהסוחרים ינצלו את המצב). בנוסף הם הקימו חממות לגידול ירקות והגענו למצב שקניה היצעה ירקות לאירופה (הצלחה רבה).
 
חוויות בעולם
במסגרת יציאתנו לפרויקטים בעולם ניצלנו את ההזדמנות וטיילנו בכל רחבי אפריקה. הגענו לזמביה לשליחות של מספר שנים. שם היה ספארי שהוא יותר פראי ופחות תיירים מגיעים לשם. אנחנו הגענו עם עוד שתי משפחות ישראליות, בערב הראשון בעלי ואני החלטנו לצאת לספארי לילי ונסענו ונכנסנו למקום שמלא באריות (שבט שלם) וצפינו בדינאמיקה של התנהגות האריות, ראינו איך הנקבות צדות אחר כך איך הם מביאות את המזון למקום מרבצם של הזכרים לאחר מכן, הם אוכלים ראשונים אחר כך הילדים והאחרונות הנקבות וראינו באותה הזדמנות נמר שצד ומעלה את המזון שלו לעץ ושבשמיים ממתינים כל מיני ציפורים טורפות שמחכות לשאריות. כאשר חזרנו סיפרנו לכולם על החוויות שהיו לנו ולמחרת בלילה הם החליטו שכולם הולכים כולל הילדים הגדולים שלנו ולכן נשארתי לבד להשגיח על הילדים הצעירים. לפתע אחד הילדים קטנים בכה בביתן הסמוך ורצתי ללכת לראות מה קורה, ניסיתי לפתוח את הדלת ולא הצלחתי הצצתי דרך החלון וראיתי שמה שחוסם את הדלת זה פיל גדול, נגשתי לחלון השני ופתחתי אותו ופתאום ראיתי את החדק של הפיל בחלון למעשה 10 דקות לאחר מכן החשמל חזר כי לא היה חשמל והחברה חזרו בחזרה וכך הם טיפלו בילדים והסיפור נגמר אבל החוויה הייתה קשה ומפחידה. בלוסקה שנמצאת בזמביה היה קבוצה של אנשים שהתנדבה ופעלה בבית חולים של בעלי חיים הצטרפתי אליהם היה מאוד מעניין כי הטיפול בחיות הייתה צריכה להיות בעלת מסירות רבה.
 
יהדות
ביתי הגדולה הייתה בכיתה א' אחרי יומיים בכיתה באה הביתה וסיפרה לי שאחת הילדות אמרה לילדים שלא ישחקו איתי כי אני הרגתי את ישו. למחרת המתנתי להם וסיפרתי להורים של הילדה מה הבת שלהם אמרה ושכדי לדבר איתה כי היא יכולה לפגוע מאוד בבת שלי ואז האם ענתה לי שהבת שלה צודקת. בערב היינו מוזמנים לארוחת ערב בביתה של מנהלת בית הספר וסיפרתי לה את הסיפור (המנהלת גרמניה עם המון ייסורי מצפון על מה שהנצים עשו ליהודים) והבטיחה שלמחרת היא תעשה שיחה עם כל בית הספר בנושא, ולאחר השיחה שהייתה הנושא נגמר. אנחנו גרנו בחווה גדולה מאוד עם בעלי חיים הייתה שם בריכת שחייה היו שם הרבה אטרקציות מעניינות ילדים והיות ואני גננת אני הפעלתי את הילדים בפעילויות מעניינות בחצר והילדים אהבו מאוד להגיע אלינו. לאחר תקופה אני רואה שבחנייה של בית הספר עומדת האם של אותה הילדה היווניה ואני מגיעה לאוטו והיא מגיעה אליי לאוטו ושואלת אותי מדוע אנחנו מזמינים את כל הכיתה אלינו ורק את הילדה שלה אנחנו לא מזמינים עניתי לה שהינו מזמינים בשמחה את הילדה רק לא רצינו להביך אותם כי אנחנו יהודים ואז היא התנצלה והיא אמרה לי שהיא קיבלה את החומר ההיסטורי והרצאה מהמנהלת בנושא היהודים ולכן היא מתנצלת ואני לעומת זאת אמרתי לה אם זה כך הילדה מוזמנת מתי שהיא רוצה.   
תשע"ו

מילון

נח"ל
ראשי התיבות של המילה נוער חלוצי לוחם

האחזות
היאחזות היא- יישוב, שהוקם באזור שבשליטת מדינת ישראל, באמצעות חיילים המשרתים בחיל הנח"ל ועל פי החלטה של ממשלת ישראל. פעילות זו, של קידום ההתישבות היהודית ברחבי ארץ ישראל, הייתה בעבר בין תפקידיו העיקריים של הנח"ל.

ציטוטים

”"לא לקבל מצב כעובדה קיימת במידה ואתה חש שהצדק עמך" “

הקשר הרב דורי