סיפורים מבית סבתא אביבה אל-ישיב לבית שמעוני
מקורות המשפחה ,העלייה ,הקליטה ,הילדות בגרות ,והמשך השושלת לבית אל-ישיב.
מקורות משפחת שמעוני
נולדתי בתאריך 24.10.1943 בטוניס עיר הבירה של טוניסיה.
נכדה לסבי יהושע וסבתא שרה לבית שמעוני מהעיר גבס שבטוניסיה .ליהושע ולשרה נולדו 8 בנים, 4 שחורי שיער ו-4 אדמונים. סבי היה נגר ורב הקהילה וסבתי שרה מיילדת. אבי שמעון ה-7 מבין הבנים, אדמוני והיה נגר כמו אביו. כמו כן הייתי נכדתם של מייחה וחי אטל ילדי טוניס. מייחה הייתה תופרת וסבי חי סוחר בדים שהסתובב עם סחורתו ברחבי המדינה ונעדר מביתו לעיתים קרובות.אמי מטילדה הבת האמצעית מתוך 3 ילדים שנולדו למייחה וחי אטל. אמי התייתמה מאמה בהיותה בת 10 ונאלצה לחיות אצל דודים.
נולדתי
אבי שמעון שמעוני יליד מרץ 1917 היה נגר במקצועו כמו אביו. אמי מטילדה לבית משפחת אטל ילידת מאי 1919 נפגשו ונשאו בסוף שנת 1942 בזמן מלחמת העולם השנייה ולפני פלישת הגרמנים לטוניס. כאשר אמי נכנסה להריון בתחילת 1943 פלשו הגרמנים לטוניס ואבי שמעון נלקח לעבודות כפייה ולבניית מסילת הברזל בטוניס כהכנה למחנות השמדה של יהודי טוניסיה. עם פלישת בנות הברית שוחרר אבי וחזר לאחר 6 חודשי עבודה קשה ומפרכת ללידה שלי באוקטובר 1943. סבתי שרה אם אבי הייתה המיילדת ברגע צאתי לעולם. למטילדה ולשמעון הורי נולדו בטוניסיה 4 בנות אביבה אנוכי (ויויאן), מלכה (איבט), דינה, ולאה התינוקת. אבי עבד כנגר בנגרייה ואמי הייתה תופרת לעת מצוא מצב המשפחה היה קשה. הורי ומשפחתי סבלו מפרעות של הערבים ואבי פנה לפעילות ציונית ודאג לשלוח יהודים לארץ ישראל. בטוניס הלכתי בגיל 6 לבית ספר וגן ילדים של רשת בתי הספר "אליאנס" השפה שלמדתי ודיברנו בבית הייתה צרפתית. בסוף 1950 ולאחר לידתה של לאה לקחו הורי את 4 הבנות ומזוודה והשאירו מאחור את רכושם ושטו באוניה למרסיי שם שהתה המשפחה בחורף קר במגורי הצבא האנגלי ( 50 איש אישה וילדים במבנה מגורים אחד) בפברואר 1951 עזבה סוף סוף המשפחה לארץ ישראל ונחתה בחיפה. חלומו של אבי-הציוני התגשם.
הקליטה בארץ
כאשר הגענו ארצה לחיפה בחורף קשה נשלחה המשפחה למושב עזריקם שליד באר טוביה במבנה של חדר אחד מסביב הייתה שממה קוצים וסברסים נחשים הסתובבו ביום ותנים ייללו בלילה, לאמי הייתה קשה מאוד ההסתגלות אבי נאלץ לעבוד בתל-אביב ונעדר במשך כל השבוע מהבית כך שאמי נאלצה לטפל ולתחזק את הבית עם 4 בנות לבד ובארץ זרה. לאחר תקופה קצרה עברה המשפחה לגור בבית ערבי בעיר לוד בית מט ליפול ובלוד נולד אחי יוחנן הבן היחיד במשפחת שמעוני- שמחה וצהלה סוף סוף בן. בלוד למדתי שנה 1 בבית ספר ממלכתי דתי בכיתה ב' למרות גילי. לאחר כשנה שוב עברה המשפחה לצריף- פחון בישוב יבנה. הזמנים היו קשים ,תקופת הצנע שהתאפיינה בהקצבה של מזון. חולקו תלושי מזון לרכישה של סוכר, ביצים, בשר, קמח ועוד. בצריף סבלה המשפחה בקיץ מחום גבוה בחורף מקור וצריף דולף. מצב המשפחה היה בכי רע ואמי נפלה למשכב וחלתה סבלה מבעיות לב.
נס ציונה
ביוני 1954 עברה המשפחה לבית ערבי בכפר הערבי סרפנד -אל -חרב לעתיד יד -אליעזר שכונה בנס- ציונה. כאן נולדו שתי אחיותיי הצעירות רחל שנולדה בדצמבר 1956 בזמן מלחמת סיני- קדש ולאונה נולדה ביולי 1964. עם הגעת המשפחה לנס ציונה החל אבי לעבוד כאזרח עובד צה"ל עד לפרישתו לפנסיה. בנוסף לעבודתו בצה"ל עבד אבי כנגר בעבודות פרטיות בשעות הערב. אמי שהייתה חולה עבדה כתופרת בעבודות מזדמנות. ולכן אני כבת הבכירה נאלצתי לעזור בעבודות הבית ולשמור על אחי. בספטמבר 1954 שובצתי לכיתה ד' בבית ספר ממלכתי ג' (היום הפנימייה לילדים) למרות שהייתי בוגרת. בבית ספר ממלכתי ג' למדתי עד כיתה ו' וכיתות ז' ח' נאלצה הכיתה ללמוד בבית ספר ממלכתי ב' "אשכול". בגלל מספר מצומצם של תלמידים וסגירת בית הספר עד לפתיחתו מחדש לפני כ-10
שנים בתור הפנימייה לילדים ממשפחות קשות יום.
בסיום בית הספר העממי שהיה אז מורכב משמונה שנים מכיתה א' עד כיתה ח'.
המשכתי ללמוד בגימנסיה הראלית בראשון לציון מאחר ובנס-ציונה לא היה קיים עדיין בית
ספר תיכון, וזאת לאחר שקיבלתי מלגה ( סטיפנדיה ) להמשך הלימודים בתיכון. בגימנסיה הראלית למדתי כ-שנתיים בלבד בתום כיתה י' נאלצתי לנטוש את בית
הספר כדי לעזור בפרנסת הבית עבדתי בעבודות מזדמנות ועונתיות כמו: בכותנה, בבוטנים
וקטיף הדרים. ובמקביל הלכתי ללמוד הנהלת חשבונות. החינוך בבית במיוחד מאבי היה נוקשה לא הורשתי להשתתף בפעילויות חברתיות כמו: נוער עובד, צופים, מסיבות עם
חברי לכיתה ולכן היה לי חוסר רב בפעילות חברתית והתחברות לחברי לכיתה למרות גילי. נאלצתי לוותר על השירות בצה"ל מפני שאבי אסר זאת עלי מאחר והוא חשב
שעל בנות להיות בבית בלבד. וזה היה מצער מאוד עבורי והרחיק אותי מחברת החברים. בגיל 18 התחלתי לעבוד כמנהלת חשבונות בבנק בנס ציונה כאשר המשכורת שלי
עברה ישירות לקופת המשפחה ולתחזוקת הבית ולהשגחה על אחי מאחר ומצבה הבריאותי של
אמי הלך והדרדר.
בשנת 1964 שטתי באנייה במשך שבועיים לניו-יורק כדי לנסות את מזלי עבדתי במשך שנה בעבודות שונות
ומקביל טיילתי בארצות הברית לאורכה ולרוחבה בתום שנה נאלצתי לשוב ארצה בגלל מצבה
הבריאותי של אמי. עם שובי ארצה עבדתי בבנק הפועלים בתל-אביב ומקביל עבדתי כמזכירת איגוד
הכדור עף בהתאחדות לספורט.באיגוד הכדור עף פגשתי בני קיבוצים ומושבים מכל הארץ כמו כן עסקתי בתקשורת
עם חו"ל מאחר ושלטתי בשפות אנגלית וצרפתית.
בשנת 1974 חידשתי את הקשר עם נתי ידידי משכבר הימים שבינתיים התאלמן מאשתו שנפטרה מלוקמיה
והשאירה ילדן בן 9 חודשים בשם רביב . ביולי אותה שנה נפטרה אמי בגיל 55 . בספטמבר
של אותה שנה נישאתי לנתי בחתונה צנועה ואימצתי לחכי ולליבי את רביב והוא היה לי
לבן.
נתי עלה ארצה מאירן בשנת 1951 והוא בן 8 למשפחה גדולה הוריו אשר ויוכבד
אל אליאסי. נתי ואנוכי בני אותו גיל למדנו באותה כיתה עד כיתה ח' נתי המשיך את לימודיו בבית ספר הטכני של חיל האוויר ומשם התגייס לחייל האוויר ושירת בחייל כ-25 שנים.
בדצמבר בשנת 1975 נולד אלדד ובראשון באפריל 1978 נולד נועםשלושת ילדנו רביב, אלדד ונועם למדו בנס ציונה ,רביב בבית ספר
"ראשונים" ואלדד ונועם למדו בבית ספר "שקד" וזאת בגלל שעברנו
דירה מרחוב הרצל לדירה מרווחת יותר ברחוב
עמק השושנים .במקביל לגידול הילדים המשכתי לעבוד בהתאחדות לספורט במשרה חלקית.
העשרה
לצפייה בסרטון באתר ביה"ס, לסיפור המלא
עזריקם: "עזריקם הוא מושב בישראל, באזור דרום מישור החוף, סמוך לאשדוד, השייך למועצה אזורית באר טוביה וחבר בתנועת המושבים מתחילתו.
המושב נוסד בשנת 1950 על ידי הלן ומוריס כהן ושמואל ושמחה ג'ורנו[דרוש מקור], עולים מתוניסיה אשר הקימו את המושב בעזרת תנועת גורדוניה בשנתו הראשונה לזוגות והמשפחות הצעירות לא היו תנאים בסיסיים, הם התגוררו באוהלים ללא חשמל, מים זורמים וכבישים. המושב הוקם על חורבותיו של יישוב ערבי בשם "בתניה", ונקרא בראשית ימיו "בתניה ב' ".
תשע"ה
מילון
תקופת הצנעתקופת ראשית הקמת המדינה בה המצב הכלכלי היה קשה במדינה והונהג משטר צנע לפיו חולקו מוצרים בכמות מוגבלת ושווה לכל תושב.
עזריקם
עזריקם הוא מושב בישראל, באזור דרום מישור החוף, סמוך לאשדוד, השייך למועצה אזורית באר טוביה וחבר בתנועת המושבים מתחילתו. המושב נוסד בשנת 1950 על ידי הלן ומוריס כהן ושמואל ושמחה ג'ורנו[דרוש מקור], עולים מתוניסיה אשר הקימו את המושב בעזרת תנועת גורדוניה בשנתו הראשונה לזוגות והמשפחות הצעירות לא היו תנאים בסיסיים, הם התגוררו באוהלים ללא חשמל, מים זורמים וכבישים. המושב הוקם על חורבותיו של יישוב ערבי בשם "בתניה", ונקרא בראשית ימיו "בתניה ב' ".
ציטוטים
”העזי לחלום והגשימי את כל חלומותייך“