מאגר סיפורי מורשת

סבא שי מספר:

"הסיפור של השעון מתחיל בשנת 1957 כאשר משפחת שדה (טובה, שוכר ואני בן השלוש) מחליטים לנסוע לגרמניה לבקר את סבא וסבתא שלי (טוביה ומרים) אשר גרים בעיירה פירט הצמודה לעיר נירנברג.

גרנו שם שנה בדירה סמוכה לסבא וסבתא שלי. בבניין שבו התגוררתי היה לסבא שלי חבר שעסק ביצירת שעונים בעבודת יד, וממנו קיבלנו את השעון שכל שעה עגולה משמיע מספר צילצולים על פי מספר השעה ובכל חצי שעה משמיע צילצול אחד, את קפיץ השעון יש למתוח אחת לשבוע. לשעון קוראים אלקה (Ilka) וכאשר חזרנו לארץ אבי הביא עימו את השעון. השעון ליווה אותי במשך כל שנות ילדותי ועבר בירושה מסבי לאבי ואלי, השעון מלווה את משפחתנו מזה שלושה דורות ומעל שישים שנה.

לפני מספר שנים אבד המפתח של השעון והשעון התקלקל, למזלנו מצאנו שען שידע לתקן את השעון, והשעון חזר לעבוד. מאז, השעון מוצב ופועל בביתנו שברמת השרון. זוהי מזכרת מהוריי ומסביי וימשיך לעבור לדורות הבאים."

סבא שי נשוי לסבתא ציפי. סבתא ציפי שדה (גליק) נולדה בשנת 1954 ברחובות. שי וציפי חיים ברמת השרון.

סיפורה של אימא מאיה:

"…נולדתי בחיפה בדירה קטנה בשכונת רוממה. הורי, אלכס ומיכל, החליטו שהם רוצים להצטרף לסוכנות היהודית ולהביא יהודים לארץ. מכיוון שאבא אלכס היה דובר ספרדית הוא קיווה להיות שליח לספרד אך לבסוף נשלח לפרו הרחוקה ולאחר מכן לארגנטינה שבדרום אמריקה. בארגנטינה נולד אחי יואל. במשך חמש שנים אבי ואמי סייעו להעלות לארץ ישראל משפחות יהודיות רבות וחלקן אף נמצאות עמנו בקשרי חברות עד עצם היום הזה."

הזוית האישית

נועם: נהניתי מאוד מהמפגשים עם המשפחה בבית הספר ושמעתי סיפורים מעניינים על ההיסטוריה המשפחתית שלנו.