מאגר סיפורי מורשת

שמעון גרינהויז נולד בשנת 1930 בעיירה קראסנה בפולין (בלרוס של היום). גרינהויז גדל במשפחה יהודית עשירה עם הוריו, אחיו ואחותו. כשהיה בן אחת עשרה, ב-1941, פלשו הנאצים לעיירה שלהם, והפכו אותה לגטו.

שמעון היה בגטו עד מרץ 1943, עד שהנאצים החליטו לחסל את הגטו ואת כל האנשים שבתוכו. שמעון, אמו ועוד 30 אנשים נוספים, הסתתרו בבונקר וברחו בזמן שהנאצים פינו את כל תושבי הגטו אל האסם, שם שרפו אותם בעודם חיים. לאחר מכן, הם ברחו ליערות, הצטרפו לפרטיזנים והם לחמו איתם נגד הנאצים עד סוף 1944.

לאחר המלחמה חזר לקראסנה וסיים שם את התיכון בהצטיינות. לאחר מכן, סיים בהצטיינות תואר ראשון ושני בפקולטה למשפטים ובפקולטה למתמטיקה ופיזיקה. בברה"מ מי שמסיים בהצטיינות מתקבל לעבודה מכובדת המשרד המשפטים, אך גרינהויז היה יהודי ובא ממשפחה קפיטליסטית (נוגד את העקרונות הקומונסטיים), לכן לא התקבל לעבודה זו. כתוצאה מכך, התחיל לעבוד כמורה ומחנך.

כבר בכיתה יא' לימד ילדים בכיתה א' ובהמשך, כשעלה למדינת ישראל בשנת 1960, לימד מתמטיקה בתיכון עמל ב' בפתח תקווה עד היום (כ-60 שנה) ובנוסף היה המנהל של התיכון במשך 20 שנה, עד סוף שנות ה-90. גם היום, בגיל 89, הוא עובד בתור מורה למתמטיקה במשרה מלאה, חמישה ימים בשבוע.

ההוראה היא חלק משמעותי בחייו "הפגישות עם הנוער בשבילי זה סם החיים, זה מוסיף לי אנרגיות וכוחות. אני מת על נוער ואני מאמין גדול בנוער, אני מאמין להם ומאמין בהם", מוסיף גרינהויז "יש לי יום אחד בשבוע שבו אני לא עובד- זה היום הקשה". לגרינהויז 25,000 בוגרים, עם חלקם הוא עדיין בקשר.

תמונה מילדותו של שמעון

בראיון עם אתר ynet נשאל גרינהויז "60 שנה אתה מורה, מה הסוד שלך?" ובתשובתו ענה "דבר ראשון, בשביל להיות מורה טוב אתה קודם כל צריך לאהוב את המקצוע שלך. אני ממש אוהב את ההוראה. אפשר להגיד שבשבילי זה כמו חיים. בן אדם מאושר שמגיע בחיוך לעבודה וחוזר בחיוך לעבודה עושה עבודה טובה וזה אני. דבר שני, אתה חייב לאהוב את התלמידים שלך ולא לזלזל בהם. תתייחס אליהם בכבוד ותחשוב שהם חכמים בדיוק כמוך אם לא יותר. אתה לטובתם ואתה צריך להראות להם את זה. האהבה לתלמידים שלי הייתה מההתחלה, אולי כי הם מזכירים לי את אחי ואחותי שהיו בערך באותו הגיל.

אני יותר בעד להראות דוגמא אישית מאשר להטיף להם מוסר. התלמידים אוהבים אותי וחשים שאני לטובתם וכנראה שאני גם מלמד טוב. לא פעם אחת אני שומע אותם נהנים מפתירת תרגילים וזה משמח אותי".

גרינהויז מאמין בדוגמה האישית כאמצעי חינוך ולא בהטפות, והוא מקפיד לקיים מפגשים עם קבוצת מורים למתמטיקה שבהם הם דנים על גיוון דרכי ההוראה. הקשר בין גרינהויז לתלמידיו הוא קשר הדוק ומיוחד: התלמידים מתקשרים אליו מתשע בערב, ופותרים ביחד איתו תרגילים. גרינהויז מקפיד לבדוק את המבחנים של תלמידיו באותו היום, ולהחזיר ציונים עד שתיים בלילה.

בשנת 2017 הוענק לו פרס מפעל החיים על ידי שר החינוך, נפתלי בנט, שהוענק לראשונה בטקס השנתי "המורה של המדינה". בשנת 2009 הדליק משואה בערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה בהר הרצל.

גרינהויז התחתן עם עליזה ונולדו להם ארבעה ילדים, בנו הבכור טל נולד ב-1963, גיל נולד ב-1966, ניר נולד ב-1971 ונורית נולדה  ב-1973. בגיל 13 התגלה אצל בנו גיל גידול במוח, הוא נלחם במחלה במשך 20 שנה ונפטר מהמחלה בשנת 2000 בהיותו בן 34.

לקובץ התיעוד המלא

הזוית האישית

מיכל הלפרין, קרול וייצמן ויערה פישמן: שמעון סיפר את סיפור חייו, סיפר על הטראומות והרגעים הבלתי נשכחים שחווה. לא פעם במהלך הריאיון היו רגעים שבהם היה לנו קשה לשמוע את סיפוריו. רוב הרגעים האלו היו כששמעון סיפר על האובדן הרב שחווה. אין כל ספק, שהדברים הנוראיים שסיפר עצבו אותנו מאוד, אך גם הוא הצליח לעורר בנו השראה ולרגש אותנו בכך שכבר 70 שנה הוא מלמד ומחנך את הנוער, מעורר בו השראה ומשמש לו לדוגמה אישית נפלאה.