מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בכרמל ב – 1952 להוריי מיריי ושבתאי טיאר. גרנו בשכונת אחוזה, בחיפה. כולנו הכרנו את כולם. למדנו בבית הספר הריאלי והיינו חניכים בצופים בשבט כרמל. לימים התגייסתי בעקבות אחי לצנחנים ושירתתי בגדוד 202 אחריו. עם שחרורי חזרתי לשבט כרמל כראשגדית. במלחמת יום הכיפורים איבדתי רבים מחבריי, וזו הסיבה שבחרתי בחינוך כמקצוע, כי רציתי להשפיע על פני החברה, שתהיה סובלנית ושיהיה טוב יותר בארצנו. ניהלתי בתי ספר במשך שנים רבות. בית ספר רוממה, בחיפה ובי"ס גבע בגבעת עדה. נישאתי לעוזי בן קיבוץ החותרים, נולדו לנו 3 בנים: מולי(שמואל), שי (שבתאי) ואורי. ויש לנו 7 נכדים בינתיים.

מאז שפרשתי עוסקת בהתנדבות וועדות השמה, גן הילד, מרכז לקידום למידה ופעילה מאוד בנשים עושות שלום.

חשוב לי לתעד את שרשרת השמות שעברה במשפחתי. אחי הגדול ממני נקרא שמואל, על שם סבי.

זכור לי אירוע מרגש מאוד כשהייתי בת 8, הגיע בדרך לא דרך צילום של שער בית כנסת בטריפולי שבלוב שמעליו היה כתוב "לזכר שבתאי בן שמואל טיאר". אבי כינס את אחיו ומשפחותיהם וסיפר לנו ממחקר שעשה שמאז שנת 1704, הבכור בבנים במשפחתנו נקרא על שם סבו, גם אם סבו בחיים. וכך הייתה שרשרת שמות בת מאות שנים: שמואל בן שבתאי בן שמואל בן שבתאי בן שמואל בן שבתאי טיאר.

לצערי אחי שמואל  טיאר נפל במלחמת ההתשה  והשרשרת נגדעה. אמנם, אני קראתי לבני הבכור שמואל אך אביו נקרא עוזי…

"האחרון בשרשרת, שמואל מולי הי"ד כתב זמן קצר לפני נפילתו "סבור אני שאין לי נטייה לגיבורות ולניצחון. מה שמעייני נתונים בו הוא להיות אדם".

הזוית האישית

המספרת: מרגש מאוד היה להיפגש עם נכדי מעל 20 שעות ולהעביר לו את סיפור המשפחה וערכיה. מקווה שזכרם של אבי ואחי יישמרו בזיכרון המשפחתי וייעברו לדורות הבאים. אני מאמינה שנכדי הבכור יהיה השרשרת המקשרת בין הדורות הקודמים לדורות הבאים.