מאגר סיפורי מורשת

שמי ברוך נונו, נולדתי במצרים בעיר הבירה קהיר בתאריך 7.2.45. כשהייתי בן שלוש, בשנת 1948 עלינו אני ומשפחתי ארצה ממצרים דרך צרפת. ממחנה מעבר במרסי הפלגנו על האנייה "גלילה" לארץ ישראל.

 האנייה גלילה

הגענו לחדרה למחנה עולים וגרנו בתוך אוהלים. לאחר שנולד אחי אליהו, עברנו למעברת בני ברק גם שם גרנו בהתחלה באוהלים ולאחר מכן עברנו לצריפים, ורק מאוחר יותר עברנו לגור בשיכונים של 48 מטר ל- 9 נפשות. מצב לא קל בכלל, אשר כעת דרש גם צורך בכלכלת בית יותר גבוהה. כדי להתפרנס בהתאם ובכבוד חשבו ההורים שלי לבנות חנות מכולת – מרכול, ולצורך זה נדרש כסף רב, שלא היה להוריי. לכן, פנינו לגבאי בית הכנסת לבקשת הלוואה.

הגבאי נעתר לבקשת הוריי, אך הוא ביקש ערבות. כלומר, הוא ביקש ערבות להחזרת הכסף (משהו בתמורה בינתיים), אז הצענו לו את השטיח הפרסי היקר מאוד והישן/העתיק מאוד והמיוחד, שהבאנו איתנו ממצרים כעירבון, עד שנשיג את הכסף ונחזיר אלינו את המרבד המיוחד.

וכך היה בפועל, ההורים שלי התפרנסו בכבוד במרכול, חסכו את הכסף שלוו מגבאי בית הכנסת והחזירו את השטיח שעשה נפלאות למשפחתי והציל אותנו מכלכלה קשה. ללא ספק "מרבד הפלאים", שכיום נמצא בביתם בעיר מודיעין של משפחת נונו, אצל ברוך ואביבה. גם אביבה רעייתו היקרה, משתתפת בתכנית "הקשר הרב דורי".

במהלך סיפורו של ברוך למדתי את הפתגם של ביאליק: "גזזיני ואגרשך והעדיפיני במילייך" במילים פשוטות: תני לי גזוז, אתן לך גרוש ותחזירי לי עודף במטבע של מיל.

למדתי שכל ההתנהלות מבחינת כספים, הלוואות וכו'… הייתה כל כך שונה ואחרת ממה שקורה כיום.

למדתי מברוך את המושג "ערבון" – שזה משכון, כלומר פיקדון שמשאירים אצל אדם עד שייפרע החוב עבורו.

הזוית האישית

ברוך ונונו השתתף בשנה שעברה, 2017, בתכנית הקשר הרב דורי והעלה אז את סיפורו: "סיפור חייו של ברוך ונונו"

הסיפור של ברוך נונו סופר במסגרת תכנית הקשר הרב דורי בבי"ס אבני חן במודיעין בהנחיית המורה תמי בכר.