מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בעירק בשנת 1946. בגל העלייה שהיה בשנת 1950 עזבו מרבית יהודי עירק בעליה המונית לארץ. כל משפחתי המורחבת עלתה גם היא. דודי נתפס בעת שנסה לחצות את הגבול לפרס ונידון לחמש שנות מאסר עם עבודת פרך. בני משפחה אחרים היו חברים ב"תנועה" שעזרה לעליית היהודים. הגענו לתל אביב של שנת 1951 וגרנו בתל אביב בשכונת קריית מאיר. את ילדותי העברתי בתל אביב באזור שנקרא היום ככר רבין, בשנותיה הראשונות של המדינה. הלכתי ל"גן ברכה" בשכונה. באותן שנים ילדי השכונה היו בני עולים, ילדי ניצולי שואה וילידי הארץ.

זיכרונותיי מאותם זמנים, רחוקים ממה שניתן לדמיין היום כשרואים את הסביבה.

למדתי בבית ספר "הקליר" (כיום מרכז חמד"ע). כתוצאה מגלי העלייה בראשית המדינה, למדנו מכיתה א' עד ג', ב"משמרת שניה", כלומר משעה 12 בצהריים עד 4 אחר הצהריים.

המקום הידוע היום ככיכר רבין היה מגרש שומם עם עצים פה ושם. בצדו הצפוני, המקום בו נמצא בניין עיריית ת"א, הייתה נשאת על גבעה גבוהה ברכת גן הדסה, בא למדתי לשחות.

  ברכת גן הדסה

בצידה המערבי של הבריכה, השתרע גן החיות של תל אביב. בלילה היה אפשר לשמוע בסביבה את השאגות וקולות בעלי החיים.

    גן החיות הישן בתל אביב

בימי החורף, כשהיו גשמים חזקים הרחובות היו מוצפים (במיוחד הצומת במזרח לעירייה ) ואז לא ניתן היה להגיע לבית הספר והיינו חוזרים הביתה.

מבט מלמעלה על ככר רבין, ברקע צפון רח' בלוך

ברחוב אבן גבירול, היה מגיע בבקרים מוכר הקרח, שהיה מצלצל בפעמו וצועק "קרח קרח" ואז היינו יורדים עם שק יוטה שעליו הי ומניחים את גוש הקרח. היה מגיע גם מוכר הנפט שגם הוא היה מצלצל בפעמון ומכריז "נפט נפט" והיו יורדים לקנות מיכל נפט, על מנת להדליק את הפתילייה לבישול או תנור ה"פרימוס" לחימום היה מגיע גם החלבן שהיה מחלק את החלב בבקבוקים.

בשנות המדינה הראשונות שנקראו שנות הצנע היה אפשר לקבל מצרכים רק תמורת תלושים.

בסוף שנות החמישים "גלחו" את הכיכר והחלו לבנות סביבה. הכיכר עצמה הפכה לאזור שבו היו נאספים אנשים בכל מיני אירועים ואילו לנו, ילדי השכונה, הפכה למגרש כדורגל ומשחקים עד שבגרנו.

הזוית האישית

סבא עזרא: הזדמנות מיוחדת להעלות על הכתב בצורה מסודרת קטעי סיפורים וזיכרונות אשר ניתן לקשר אותם למקומות עכשויים ולחיים בהווה.

ירדן: נהנתי מאוד במהלך כל הפרויקט להכיר את סבי בצורה טובה ולבלות איתו יותר זמן. לדעתי השתתפות בפרויקט היא הזדמנות מדהימה לחיזוק הקשר בין הדור השלישי לנכדים.

גיל: נהנתי מאוד מהפרויקט ולמדתי המון על משפחתי. אני חוויתי חוויה שלא כל אחד חווה. אני חושב שהקשר הרב דורי קירב המון בינינו.