מאגר סיפורי מורשת

ילדות

קוראים לסבא שלי יחזקאל מכיוון שתאריך הלידה של סבי הוא בפרשת חזון העצמות היבשות של הנביא יחזקאל ובו נמצאת ההפטרה אשר נשמעת ביום הבר מצווה של סבי ובנוסף נקרא גם על שם סבתו חסיה.

סבי נולד בישראל (באותה עת הייתה תחת שלטון אנגליה ונקראה פלשתינה), בעיר העברית הראשונה תל אביב, בשנת 1934. הבית של סבי היה בן קומה אחת ובו ארבעה חדרים ומתוכם שני חדרי שינה – חדר אחד של ההורים של סבי, חדר אחד של סבי ואחיו הבכור, חדר נוסף שימש את האח הבכור של סבי כחדר עבודה והחדר האחרון שימש משפחת עולים חדשים שהגיעו בעלייה לא לגלית.

ביתו של סבי היה ברחוב דיזינגוף אשר היה בצפון העיר. בילדותו של סבי לא היו מגרשי משחקים  ואת המשחקים סבי וחבריו המציאו בעצמם, ומפני שהתנועה על הכביש הייתה מועטה גם הכביש שימש כמגרש משחקים. גן הילדים של סבי היה במרחק הליכה. מכוניות מועטות נסעו בכבישים והובלות נעשו באמצאות עגלות רתומות לסוסים, גם אוטובוסים היו מעטים וכמוניות שימשו עגלות אשר נקראו "דיליג'אנס".

בית הספר של סבי נקרא "ע"ש א.ד.גורדון בית חינוך לילדי העובדים". בית הספר היה במרחק הליכה מביתו של סבי.  חמסין בקיץ וגשם בחורף לא מנעו מסבי להגיע לבית הספר בהליכה, כי לא היו מכוניות פרטיות לכל משפחה ולא היו הסעות. בית הספר היה ממוקם בסמיכות לביתו של מי שהיה אז המנהיג של היהודים במדינה ולאחר הקמת המדינה היה לראש הממשלה הראשון – דוד בן גוריון.

הכרזת מדינת ישראל

בה' באייר תש"ח, יום שישי, התכנסה מנהלת העם ברשות דוד בן גוריון במוזיאון אשר ברחוב שדרות רוטשילד ע"ש "מאיר דיזינגוף" ואז דוד בן גוריון, בניגוד למספר חברי המנהלת, הכריז על הקמת המדינה היא מדינת ישראל. הוצא מסמך עליו חתמו חברי המנהלת, מסמך זה מוצג כמסמך המצהיר על הקמת מדינת ישראל.

לאחר דבר ההכרזה על הקמת המדינה יצאו רבבות אזרחי העם בשמחה ובריקודים בכל הארץ.

בזמן זה סבי היה תלמיד כיתה ח' בבית הספר היסודי.

לחבר הכי טוב של סבי מאז ילדותו הקטנה ועד היום קוראים אמציה. הוא גר בשכנות ממש קרובה אל סבי וביתו של אמציה היה גם ביתו של סבי ולהפך. כל יום לאחר שסיימו את יום הלימודים מיהרו לאכול צהריים ונפגשו לשחק. הם היו מרבים לשחק שח מט ואחרי הצהרים יצאו לשחק בחוץ. דרכם נפרדו כשסבי עזב את תל אביב ללימודים בכדורי אך הקשר במכתבים ביניהם נמשך עד היום.

סבי מתאר את תקופת ילדותו טרם הקמת המדינה, כאשר בארץ ישראל שלטה בריטניה הגדולה, וארץ ישראל נקראה אז פלשתינה: חוויות גדולות עברו על סבי כאשר חיילים אנגלים היו מטילים עוצר (על התושבים היה להסתגר בבתים כאשר חיילים אנגלים מבצעים חיפושים בבתים פרטיים בחיפוש אחרי אנשי "ההגנה" ונשק שהיה בשימוש אנשיה).

תנועת הנוער

בגיל 14 סבי הצטרף לתנועת הנוער שנקראת "התנועה המאוחדת" שם הייתה המסגרת החברתית בה חונכו הנערים לאהבת הארץ והקמת קיבוצים, בעיקר על גבולות ארץ ישראל. לקבוצה החברתית הזו קראו "הכשרה", ובמסגרתה התגייסו לצבא לאחר הלימודים. בסיום השירות הצבאי הקימו קיבוץ בצפון הארץ, בגליל העליון, על גבול לבנון הנקרא יפתח.

בית ספר חקלאי כדורי

עם סיום כיתה ח' התחיל בית הספר התיכון, שהכיל 4 כיתות ט, י, י"א ו-י"ב. את לימודי התיכון בתל אביב סבי סיים בכיתה י' , בשנת 1950, ואז החל את לימודיו בבית הספר החקלאי "כדורי". הלימודים בכדורי היו במסגרת פנימייה ומרוחקים מבית ההורים בתל אביב. רק בחגים סבי פגש את הוריו ולכן הלימודים וחיי החברה בכדורי היו ממלאים את כל ימיו ולילותיו של סבי. תלמידי כיתה א' בכדורי נקראו "אליפים" ותלמידי כיתה ב' נקראו "ביתניקים".

צבא

בסיום לימודיו בבית הספר החקלאי "כדורי", בשנת 1952, התגייס ביחד עם קבוצת נעוריו לצבא. קבוצת נעוריו מתנועת הנוער נקראה "הכשרה" וכללה בנים ובנות ביחד ביניהן הייתה חברתו הטובה דליה שכיום היא אשתו, שהיא סבתא שלי. ההכשרה גויסה לחיל הנח"ל (נוער חלוצי לוחם). אחרי תקופת טירונות, הוצבה הקבוצה כמחלקה לוחמת בקיבוץ ניר-עם על מנת למנוע חדירת פידאיונים (מסתננים מתאבדים) אשר גרמו לאבדות בנפש בישובים באזור הדרום, ולגנבות רכוש וציוד חקלאי.

מקרה קשה של חדירת פידאיונים לישוב שפיר הסמוך לניר בנים כיום (מקום מגורי). במקום נערכה מסיבת יום הולדת, הפידאיונים פגעו בחוגגים ואז נרצחה אחת החוגגות.

אחרי אימונים שנמשכו שלוש שנים סיימו את שרותם הצבאי. ואז עלתה ההכשרה שנקראה הכשרת ניר עם לקיבוץ יפתח שבגליל, על מנת לעזור בפיתוח המשק החקלאי (המצב הכלכלי). במסגרת עבודתו של סבי הוא עבד במשך שנתיים במבצע ייבוש ביצות אגם החולה.

משפחה

בזמן היותם חברי קיבוץ התחתנו סבי וסבתי, זמן לאחר מכן נודע להם על הקמת מושב צעיר חדש בצפון הנגב שניקרא ניר בנים, הם  הוזמנו לביקור חברים במקום ואז החליטו להקים את ביתם במקום – השנה היא 1955.

סבתא דליה הייתה בעיצומם של לימודי "אחות" בבית החולים בפתח תקווה וסבי החל בבניית המשק. הוא גידל ירקות, קנה פרה ראשונה ולצורך הקיום עבד בשכירות בכפר על המשאית של הכפר. סבתא סיימה את לימודיה והחלה לעבוד כאחות הכפר.

השנה היא 1958, חודש פברואר, היום השביעי לחודש בשעה 16:00 מפציעה לעולם דודתי הגדולה נגה – תינוקת חמודה שקטה שאינה מפריעה בניהול המשק.

כעבור 3 שנים, השנה 1961, חודש ספטמבר, מפציעה לאוויר העולם דודתי השנייה סיגל – גם היא כאחותה הגדולה עוזרת בניהול המשק.

השנה היא 1967, סבתי נשאה בבטנה את דודתי השלישית, ואז פרצה מלחמת ששת הימים.  סבי השתתף במלחמה ונפצע קשה והוטס לבית החולים בפתח תקווה (מקום בוא למדה סבתי למודי "אחות"). שבוע לאחר אשפוזו של סבי העירו אותו בשעות המוקדמות של הבוקר ובישרו לו על הולדת דודתי השלישית, רות. הובילו אותו בכיסא גלגלים לקומת היולדות שמעל הקומה שבא סבי אושפז ואז הביאו אליו את רות, בתו השלישית.

השנים חלפו המשק התפתח הדודות שלי גדלו (התפתחו) וסבי וסבתי יצאו לטיול ארוך בארה"ב.

מיד כשחזרו נולדה אמי, עינת, הבת הרביעית, בתאריך 5 ליולי 1973. עוד תינוקת חמודה שהצטרפה לשלושת אחיותיה.

ועד היום, סבי וסבתי גרים במשק במושב ניר-בנים, והקימו משפחה לתפארת – 4 בנות וחתנים עם 14 נכדים ו-6 נינים.

הזוית האישית

כאשר סבי הגיע לבית הספר זו היה הזדמנות להכיר לו את מורתי וכל חברי ובנוסף כאשר עבדנו יחד למדנו המון אחד על השני אני מאחלת לסבא הרבה בריאות אושר ושימשיך להיות סבא כלכך טוב