מאגר סיפורי מורשת

אני נקרא על שמו של סבי, מצד אבי. נולדתי בבית חולים הקריה בתל אביב בתאריך עברי א' בניסן, 25.3.1944  והייתי  לבן יחיד. גרנו במושבה אבן יהודה. ישוב קטן וצעיר שעלה לקרקע ב-1932. הורי הגיעו לאבן יהודה בשנת 1935 מפולין. הורי הכירו באבן יהודה ונישאו בשנת 1939. ההורים בנו את ביתם בשנת 1939. הבית היה מטבח מקלחת וחדר מגורים אחד. לאחר לידתי הוסיפו הורי עוד חדר לבית. להורים היה משק חקלאי, לול ומטע פרדס שהיה בשדה מרוחק מביתי. אמי עבדה מחוץ לבית בפרדסים של חברת הנוטע באבן יהודה. אבי עבד בעבודות שונות כגון: יבוש הביצה של נחל פולג, בנטיעת פרדסים בשביל חברת הנוטע, עבודות דומות בשביל ישובים שכנים, גן חיים, כפר יונה. בחצר הבית בנו לולים לעופות. גידלו עז לחלב. (מהחלב יצרו לצריכה הביתית גבינה וחמאה). אבי גידל בחצר ירקות כמו תפוח אדמה, גזר, בצל, חסה, תות שדה, כל זה לצריכה ביתית.

בין השנים 1936-1939, היו מאורעות ופרעות של הערבים אשר גנבו ותקפו בלילות את הישובים היהודים. עקב כך ולמרות העבודה הקשה של ההורים נאלצו גם לצאת לשמירות בלילות. לפעמים יצאו לשמור כעזרה לישובים שכנים.

בית הכנסת הראשון של המושבה נבנה בשנת 1939, ורוב הגברים בישוב השתתפו בעבודות הבניה. הרבה תושבים היו דתיים שהשתמשו בבית הכנסת. בית הכנסת שימש גם ככיתות לימוד של בית הספר שהיה מפוצל. אני למדתי בכיתות א', ב', ג' בבית הכנסת.

בשנת 1953, נבנה בית הספר בכר על שם ראש הוועד הראשון ומורה יהודה בכר. כיתה ד' התחלתי את הלימודים בבית הספר בכר. בית הספר היה מרוחק ממרכז הישוב את הדרך לבית ספר עשינו ברגל או באופניים. בבית הספר למדנו עד כיתה ח'. אני בוגר מחזור י"ט. לא היה לבוש אחיד לתלמידים. הלבוש היה צנוע רוב הלבוש היה חאקי (כמו בצופים).

בקיץ, היינו נוסעים לחוף פולג בשרותי הסעה (משאית). בדרך כלל לא היה מציל בחוף. למדנו לשחות כל אחד לבד. נהגנו לשחק כדורגל, ובמטקות על שפת הים.

בחודשי החורף בשבתות, בדרך כלל חמין שהיה מתבשל בתנור של המאפייה. ביום יום הארוחות היו הרבה ירקות ביצים וגבינות הרוב מגידול ביתי.

שם אבי היה שלמה שילדהוייז ושם האם פולה לבית רוזנצוייג. נולדתי בן יחיד להורים. הוריי היו אנשים עם ערכים טובים, עזבו את משפחותיהם בפולין ועלו לארץ מתוך אידאל. אמי עלתה יחד עם הוריה ואחותה כאשר בהמשך הגיעו לארץ עוד חמישה אחים ובפולין נותרו שלושה אחים אשר נספו בשואה.

אבי עלה לארץ במסגרת שליחות (עליית סיטקוב), השליח מטעם המוסדות המיישבים בארץ נשלח  וחיפש פועלים חקלאיים שחולקו לקבוצות למושבות החקלאיות. באותם ימים הגיעו לאבן יהודה שישה חקלאיים עולים. ומיד השתלבו בעבודות החקלאיות,ובבניית אבן יהודה שהייתה בהקמה ובניה ( אבן יהודה היתה אז בת 3) .

במושבה היתה חנות מכולת שם קנו את המוצרים ליום יום. פעם בחודש אבי היה נוסע עם משאית שהובילה תוצרת חקלאית לשוק בתל אביב ושם היה קונה מוצרים שלא היו במכולת של אבן יהודה.

חבריי, ילדי השכנים וילדי הכיתה ( בגן וכיתה א'-ב' למדנו  יחד שתי שכבות גיל) משחקים היו משחקי כדור למיניהם (כדור-רגל, כדור-סל, מחניים) משחקים נוספים היו סימני דרך, הקפות שוטרים וגנבים בדרך כלל עזרתי במשק להורים. הכנתי שיעורים לבד (לא כל ההורים יכלו לעזור בהכנת שיעורים) בגיל יותר מאוחר, היו הרבה פעילות חברתית במסגרת תנועות הנוער וספורט.

בבית ספרי למדנו תורה, עברית, דקדוק, חשבון, גאומטריה, חקלאות, מלאכת יד, אנגלית והתעמלות.

יחסי עם המורים היה טוב, יחס של הערכה, לא להתחצף, להקשיב. המורים היו קשוחים אבל מבינים ,העונשים על הפרת משמעת בכיתה, או אי הכנת ש.ב היו קשים, כגון: להעתיק פרק בתורה מספר פעמים, ללכת הביתה להביא מחברת שנשכחה, ולהחתים את ההורים על הערה שנרשמה ביומן. במקרים חריגים נשלך התלמיד לכיתה נמוכה יותר ליום למידה.

במסגרת בית הספר, יצאנו ללמוד בחצר בית ספר או בשדה בטבע. טיולי טבע היו במסגרת תנועת הצופים בשבתות לראות פריחת נרקיסים, כלניות, אירוסים במסגרת בית ספר כל שנה היו טיולים שנתיים בכל הארץ.

במסגרת בית ספר, חגגנו ימי הולדת ומסיבות בר מצווה ובת מצווה.

בגיל העשרה, מסיבות היו בדרך כלל בימי שישי בתנועת הצופים, ובמועדון בית יחיאל.

מאחר ובית הספר היה קטן והמורים גרו בדרך כלל באבן יהודה, הכרנו את כל המורים שלימדו בכיתה. בבית הספר קיבלנו בכיתות א'-ג' כריכים ושתייה חמה (שוקו). בבית ספר בכר לא היה מטבח מרכזי הבאנו אוכל מהבית.

בבית ספר התיכון, למדתי בבית הספר החקלאי על שם רופין בעמק חפר. גם סבתא נחמה שעלת לארץ  מרוסיה בגיל 14סיימה כיתה ח' בבית ספר בכר באבן יהודה, והלכה ללמוד בבית ספר חקלאי על שם רופין בעמק חפר ואחר כך למדה בירושלים באוניברסיטה העברית.

לבית הספר היה שירות הסעות. בשנים הראשונות במשאית, וכאן הכרנו יותר, אחד שמר מקום לשני. בתקופת לימודים בתיכון, עיקר הבילויים היו בימי שישי ושבת. בימי שישי הינו נפגשים במועדון בית יחיאל למסיבות סלוניות לריקודים עד שעות הלילה המאוחרות. בימי שבת היה נסיעה לים, ובערב הליכה לסרט בקולנוע. הריקודים המפורסמים באותה תקופה היו: טנגו, סלו, צ'ה צ'ה צ'ה, רוקנרול, פסדובלה.

הזמרים המפורסמים באותה תקופה היו: אלביס פראסלי, פול אנקה, הרי בלפונטה, ניל סדקה ועוד.

בתקופת ההתבגרות התחלנו גם לשים דגש על הופעה מסודרת יותר על תסרוקות על לבוש עניבות וחליפות. כמו כן, התחלנו לנסוע לבילוי בעיר הסמוכה נתניה, הליכה לסרטים, בתי קפה, ומופעים ואולמות. מאחר ולא היה לנו רכבים היינו צרכים לבקש מן ההורים טרמפ או לשכור מונית.

אחרי הלימודים בבית הספ,ר התגייסתי לצבא, שירתתי שלוש שנים בחייל האוויר בתפקיד בטחון שדה, בגמר השירות חזרתי לאבן יהודה ומאחר ואני בן יחיד להורים חזרתי לעבוד במשק של הורי באותה תקופה שהייתי בצבא סבתא נחמה למדה באוניברסיטה בירושלים. בשנת 1,966 כאשר אני בן 22 וסבתא נחמה בת 21 ואחרי היכרות של ארבע שנים וחברות החלטנו להתחתן. ואכן, ב- 29 בחודש מרץ 1966, התחתנו בבית החלוצות בנתניה. נולדו לנו 3 ילדים (לאה, אביטל, אסנת) ומילדים אלה נולדו לנו תשעה נכדים (שיר, רון, אלעד, סער, אור, ניר, מתן, אסף, הדר). אסנת ושלושת ילדיה גרים בצמוד לביתנו, וכמו כן, לאה ושלושת ילדיה גרים בסמוך לביתנו, אביטל ושלושת ילדיו גרים בבנימינה. בשנת 1967, השתתפתי במלחמת ששת הימים בגזרה של הגדה מול ירדן. בשנת 1973, השתתפתי במלחמת יום הכיפורים בגזרה המצרית, רוב הזמן הייתי מעבר לתעלת סואץ שירתי ברציפות 190 יום.

הטרקטור ומשפחתי

בשנות ה- 60, לאחר שירותי הצבאי, חזרתי למשק ההורים. הדבר הראשון שעשיתי – רכישת טרקטור וכלים חקלאיים. הטרקטור שרכשתי "מסי פרגסון" תוצרת בריטניה, היה דבר חדש אצל החקלאים לעבודות הפרדס.

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת מפגשי תכנית "הקשר הרב דורי" בבית הספר.