מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בתל אביב ביום 16.6.36 כ"ו סיוון תרצ"ו. אבי ואמי עלו לארץ מפולין, אימי מהעיר ורשה, ואבי מעיירה בשם אוסטרולנקה. הם היו חלוצים וציונים. הם עלו לארץ לפני מלחמת העולם השנייה. אבי, כרווק צעיר, עבד בבניין ולמד בערב הנדסת בניין. הוא אחראי לבניית מבנים רבים, ובנה גם את המושבה כרכור. להוריי נולדו שלושה ילדים: אחי הבכור, אני האמצעי, ואחותי.

זכור לי מגיל 4, אירוע טראומתי שארע בת"א. ראיתי אש ועשן ושמעתי רעש כבד של פצצות נופלות. כל הרחוב היה מלא עשן והרס בתים. איני יודע איך, אולם אינסטינקטיבית, רצתי הביתה לכוון צריף העץ שבו גרתי עם הורי, אחי ואחותי. ובחצר הצריף, אבי ז"ל שלמד הנדסת בנין, חפר ובנה מקלט.רצתי ישר למקלט והתברר שהצריף ספג 2 פצצות ונפגע קשות. למזלנו ללא נפגעים.

בגיל 6 נכנסתי לבית הספר היסודי עד כיתה ח'. למדתי בבית חינוך המאוחד תל אביב. גם ראש הממשלה לשעבר יצחק רבין ז"ל למד שם כמה שנים לפני.

השלטון בארץ היה בידי הבריטים. זכור לי כי שהבריטים ארגנו את "העוצר" הגדול למשך 3 ימים, בשנת 1946 והגיעו לחצר הצריף לחפש "סליק" (נשק שהוחבא בחצר באדמה) ולא מצאו. מאחר והיו בחצר כל מני גרוטאות נמאס להם לחפש ועזבו. בערב הגיע בן דודי, שמואל שהתגורר אתנו. הוא סיפר שבחצר אירגון האצ"ל חפר סליק וטמן בו נשק וזאת מבלי ידיעתנו. מובן שתוך זמן קצר הסליק הועבר למקום אחר ליתר ביטחון. אם הבריטים היו מוצאים את הסליק, זה היה מסכן את החיים של הורי ושאר המשפחה.

בשנת 1947 הורי מכרו את הצריף והמגרש לקבלן בנין שבנה בנין קומות. כעבור שנה קיבלנו דירה בבנין וחזרנו למקום מגורינו בתל אביב. בשנת 1948 ב- 15 למאי, ה' באייר תש"ח הוקמה מדינת ישראל.

אזכיר עוד שבתקופת בניית הבנין על המגרש שלנו, גרנו כשנה בבני ברק והשכן היה הרב יעקב לנדאו – הרב הראשי שם – ושני בניו היו חבריי. למיטב ידיעתי אחד מהם הינו הרב הראשי שם כיום. אני חובב שח-מט ובגיל 14 בשנת 1950 שיחקתי דרך קבע בתחרויות נוער במועדון על שם עמנואל לסקר בתל אביב. בזמנו היה זה המועדון הגדול בארץ. בגיל 17 בשנת 1953, החליטו הורי לעזוב את תל אביב, בעקבות קריאתו של ראש הממשלה דוד בן גוריון, שהקים את התונועה "מן העיר לכפר". אז הקמנו את הישוב "סגולה" בכביש פלוגות בדרך לבאר-שבע.

יום נישוואין 6/4/1960

אני וחברי הטוב מוטק'ה הפרד

חבריי ואני במושב סגולה בשנות ה-50

היה זה שינוי גדול בחיי המשפחה. במושב עבדנו בחקלאות של משק שדה, דהיינו גידול ירקות ופירות. בקיצור, "עבודת פרך". מהשכם בבוקר עד הערב להיות בשדה. החיים לא היו קלים. בגיל 18 התגייסתי לצבא ושירתתי בחיל המשטרה הצבאית 3 שנים בשרות סדיר, ורוב שירות המילואים.

במושב הכרתי את אשתי מלכה כספי שעבדה כגננת במושב שכן של יוצאי תימן. היא נולדה בירושלים למשפחת צדוק (השם עוברת משם המשפחה צאלח). אשתי היא נצר לאחד מגדולי רבני תימן מלפני כ 200 שנה, הרב יחיא צאלח, שכתב את התכלל שהינו למיטב ידיעתי ספר תפילה ודינים ועוד ספרים וחלש על ענייני הדת והגיע גם להודו. בני משפחתה היו חברי ארגון האצ"ל שנלחם בבריטים. דוד אחד בשם אפרים צדוק נהרג בקרב על כיבוש הכפר מלחה בירושלים במלחמת השיחרור. אפרים לא היה חייב בגיוס, והוא הציע לאחיו הצעיר שמואל שקיבל צו גיוס, שהוא אפרים ילך במקומו לקרב. קרב שממנו הוא לא חזר. דוד אחר של אשתי מלכה, שמו יצחק צדוק, השתתף בפיצוץ מלון המלך דוד כחלק מפעולות המחתרת של האצ"ל. בפעולה הזו הוא נפצע ואחרי שעשו לו מסדר זיהוי, הבריטים גילו שהוא היה שותף לפעולה והכניסו אות לבית הסוהר. כחלק מהעונש הבריטים שלחו אותו לכלא באפריקה.

כפי שהסיפורים מראים, כל בני המשפחה היו ציונים ואוהבי ארץ ישראל. מצד אימה, אשתי היא דור תשיעי בארץ ישראל ולפי מחקרים שנעשו, משפחתה היתה חלק מהיהודים שגורשו מספרד לאירופה בשנת . הם 1492 עלו כנראה לארץ עוד לפני מאות שנים, גרו בצפת, ולאחר מכן בירושלים. על תולדות משפחתה הן מצד האב והן מצד האם, נכתבו על ידי בני המשפחות ספרים לאחר בדיקות וחקירות. בשנת 1960 החלטנו להינשא, ועברנו  לגור בבאר-שבע שם ניתן היה להשיג דירה זולה. בבאר שבע מצאתי עבודה כעובד מדינה, בבית המשפט ועבדתי שם 37 שנה. נולדו לנו 4 ילדים, רונית, ורדה, חיים ואפרים.

כאשר גדלו ילדיי, החליטו לעבור למרכז הארץ. שלושה לרמת השרון, והבן חיים הגיע לבסוף להרצליה.  אני מתנדב מזה כ 18 שנה בביטוח לאומי הרצליה במחלקת היעוץ לקשיש. אני אחי ואחותי כאמור שירתנו בצה"ל, וגם אשתי מלכה שירתה בצה"ל אף כי היתה דתיה. אוסיף עוד כי כאשר עברתי להתגורר ברמת-השרון. הצטרפתי למועדון השחמט בהרצליה, ועד היום מזה כ 20 שנה אני עדיין משחק בתחרויות שחמט אישיות ותחרויות קבוצתיות בליגה.

הזוית האישית

אברהם כספי: אני נהנתי במיוחד מהקרבה לנכדי ומהרווח המוסף במפגשים. תודה לך, אלון על שיתוף הפעולה מקוה שלמדת על חיי ועל שורשך.

אלון: סבא, מאוד נהנתי לעבוד אתך ועל השורשים של המשפחה שלי. תודה שהקדשת לי מזמנך. אני מקוה שתמשיך לספר לי על עברך.