מאגר סיפורי מורשת

שמי אלה סמואל קרייסברג ונולדתי בעיר וורצלב שבפולין. בחרתי לספר את חלקם של יהודי פולין בעליית המפלגה הקומוניסטית בפולין, דרך סיפור חייו של סבא רבא שלי – משה קרייסברג. סבא רבא שלי נולד בתאריך 28.12.1906 בעיר דרוהוביץ שבפולין. בעיר דרוהוביץ הייתה תעשיית נפט מפותחת ובזכות תעשייה זו ,שבעליה רובם היו יהודים, עסקו יהודים רבים בעבודות בית חרושת ובתי מלאכה הקשורים לתעשיית הנפט.

אביו של סבא משה, ר' סנדר (אלכסנדר), היה בעל מלאכה מכובד. הוא היה חרש דוודים, אומנות אשר זה כמה דורות עברה במשפחה מאב לבן. סבא רבא משה היה הבן הצעיר מבין עשרה ילדים. בחצר ביתם, בעודו ילד צעיר, גרה גם אחותו הגדולה ובעלה לייביש, אשר מאוחר יותר חשף את משה לתנועה הסוציאליסטית ולתורתה והכיר אותם בזמן שהותו בגרמניה. כשחזר לדרוהוביץ בת אלפי הפועלים, הביא איתו מחשבות נועזות של סוציאליזם וקידמה.

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה גוייס הגיס יחד עם יהודים רבים לצבא האוסטרי ושם נפל בשבי הרוסי. בהיותו בשבי נחשף לרעיון המהפכה הקומוניסטית ברוסיה. כשתמה המלחמה הוא נשאר ברוסיה והיה בין הפעילים להקמתה של המפלגה הקומוניסטית. בשובו לפולין זכה למעמד חשוב במפלגה הקומוניסטית בדרוהוביץ (כאשר המפלגה הייתה עדיין ליגאלית – חוקית) ופעמים הופיע לייביש כמועמד מטעם המפלגה לסיים הפולני (הפרלמנט הפולני).

עדי וסבתא אלה בתכנית הקשר הרב דורי

בהגיע משה לגיל 15-16 לא הייתה ללייביש בעיה לשכנעו להצטרף גם הוא למפלגה הקומוניסטית. ברבות השנים הוצאה המפלגה הקומוניסטית על ידי השלטון הפולני אל מחוץ לחוק וסבא רבא משה, הפך להיות נרדף על ידי השלטונות. בשל רדיפות אלו נאלץ סבא משה לנדוד ממקום למקום כאשר הוא מתקשה למצוא פרנסה ומגורים ראויים כי מדי פעם לפעם המשטרה הייתה מגיעה כדי לעצור אותו. בגלגוליו ממקום למקום, הגיע סבא רבא משה לעיר בשם קרקוב ושם במסגרת האוניברסיטה בעיר רכש את מקצוע הפיזיותרפיה. באוניברסיטה הכיר את רגינה מי שתהיה אשתו לעתיד, אשר למדה שם בבית ספר לאחיות.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הצליחו משה ורגינה, רגע לפני הכיבוש הנאצי, לחצות את הגבול לרוסיה ושם להתנדב לצבא האדום (צבא רוסיה הקומוניסטית). את המלחמה הם עברו כאנשי צוות רפואי על רכבות שפינו חיילים פצועים מהחזית ולבתי חולים בעורף. מיד עם תום מלחמת העולם השנייה חזרו משה ורגינה לפולין לעיר וורוצלב ושם נטל משה חלק חשוב בהקמת המפלגה הקומוניסטית בעיר. בשלב מסוים התמנה גם למשרה בכירה בממשלה הפולנית הקומוניסטית כסגן שר הפנים.

בשל המלחמה ונדידה גדולה של האוכלוסייה האזרחית וקורבנות רבים בנפש, שרר אי סדר גדול. חלק מתפקידו של סבא רבא משה היה רישום האוכלוסייה. בדרך זו התוודע משה ליהודים רבים אשר ביקשו לעלות לישראל, ולמרות שלא היה ציוני והאמין בכל לבו כי הסוציאליזם היינו התשובה לאי הצדק והעוני בעולם, נרתם לעזרתם של היהודים לעלות לארץ. עם השנים נולדו סבתי ואחותה הבכורה ממנה. המשפחה נהנתה ממעמד כלכלי וחברתי איתן אבל לאט לאט התחיל הספק לכרסם בלבו של משה. הוא ראה שהאנטישמיות גואה, והמפלגה הקומוניסטית הופכת למשטר רודני, רחוק מאוד ממה שחלם והאמין בו.

בשנת 1957, כאשר נפתח חלון הזדמנויות שבו ממשלת פולין התירה עליה מסיבית של יהודים לארץ, התפטר סבא משה ממשרתו הרמה והמשפחה עלתה ארצה. מכיוון שעדיין האמין בלב מלא כי הסוציאליזם הוא אכן הדרך הנכונה, היה זה רק טבעי שהמשפחה הגיעה לקיבוץ ושם חיים עד היום כבר דור שלישי של המשפחה.

הזוית האישית

סבתא אלה: הסיפור נשמר במשפחתי ומהווה תזכורת לכל הקשיים והחיים בפולין. המפגשים עם נכדתי עדי בתכנית הקשר הרב דורי, נתנו לי הזדמנות להעביר את הסיפור ולשמר אותו גם לדורות הבאים. נהניתי מאד מהמפגשים עם הקבוצה ועם נכדתי במיוחד.