מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סיפורו של כינור

סבתא ויאיר משחקים יחד- משחקים של פעם
סבתי, מגי, (ראשונה משמאל) כילדה בירושלים
הכינור של סבתא

הייתי ילדה בשכונת בית ישראל בירושלים, שכונה דתית מאוד, של עדות הספרדים.

למדתי בבית הספר "אוולינה דה- רוטשילד"- בית ספר לבנות, בשפה האנגלית.

הייתי תלמידה חרוצה, וחלמתי ללמוד לנגן.

התחלתי ללמוד לנגן בביה"ס, עם מורה לנגינה, אמן כינור בשם קליין, שזיהה את הכישרון ועודד את אבא שלי לקנות לי כינור כדי שאוכל להתאמן גם בבית.

הייתי ילדה כשרונית, מוזיקלית מאוד, ניגנתי שעות לבד  ובתזמורת ביה"ס.

אבא שלי, אליהו, ראה עד כמה אני רוצה לנגן, והחליט להגשים לי את החלום.הוא יצא לחפש כינור איכותי לשימוש, ובדק כינורות משומשים במקומות שונים בירושלים. הוא מצא כינור איכותי מאוד, שלמרות שהיה משומש עלה ביוקר רב. בילדותי, מצבנו הכלכלי לא היה טוב, הוריי גידלו שבעה ילדים בבית קטן ובדוחק, אך אבי לא וויתר על החלום. אחרי שמצא כינור איכותי מאוד, סייע המורה קליין ודיבר עם בעלי הכינור, שהסכימו בסופו של דבר למכור אותו לאבי, במחיר מוזל ובהנחה גדולה מאוד.

כך הגיע הכינור לידיי, בהתרגשות רבה. למדתי במרץ רב והתאמנתי שעות בביה"ס ובבית.

את שיא ההתרגשות שלא אשכח זכיתי לחוות במופע "כנס המקהלות העירוני" של ירושלים, שהתקיים באולם תל- אור בירושלים.

ההתרגשות היתה עצומה, מאות מוזמנים הגיעו לאולם, לכנס חגיגת סיום השנה של ילדי ירושלים.

אני הייתי בת 12 במופע, נרגשת מאוד.

הכינור לא אכזב, ניגנתי וזכיתי למחיאות כפיים סוערות, באירוע המרגש.

כתבה התפרסמה בעיתון עם תמונות מהמופע הבלתי נשכח.

המשכתי וניגנתי בכינור שלי 8 שנים, הפכתי להיות נגנית מקצועית, זה היה התחביב הכי גדול שלי.

המורה קליין, האמין בי ועודד אותי מכל הלב, הרגשתי שאני חייבת לו את ההצלחה שלי בתחום, וכתבתי עליו כתבה לעיתון, שכותרתה: "המורה האידיאלי", הכתב התפרסמה בעיתון "ידיעות אחרונות" בשנת 1953, ואף זיכתה אותי בפרס על הכתיבה.

הרבה בזכות המורה קליין, חלמתי והפכתי גם אני למורה, כבר בגיל 18- עבדתי כמורה ביישוב לוזית, שהיה אז מקום קטן, ונזקק למורים עבור הילדים.

לאחר שיצאתי ללימודים ועבודה כמורה צעירה, נפרדתי מהכינור. שנים רבות חיכה הכינור ללא שימוש בעליית הגג, עד שאחי איציק ביקש את הכינור והעביר אותו לבנו הצעיר, שלמד לנגן עליו.

כיום, הכינור שמור בבית אחי, ולא נעשה בו שימוש. אולי עוד יגיע יום שהכינור שלי ישוב וינגן?

כשאני רואה הופעות ותזמורות בהן מנגנים אמנים בכינור, אני מאוד מתרגשת ונהנית, ומתמלאת געגועים לחזור ולנגן בכינור.

הזוית האישית

סבתא מרגלית – מגי: אני מאחלת לדורות הבאים של משפחתי לגלות את סודות הנגינה וליהנות מהכינור הנפלא שלי!

מילון

אידיאלי
הכי טוב שיש, סבתי כתבה על המורה אידיאלי, המורה קליין, שלימד אותה לנגן בכינור!

ציטוטים

”כשרוצים - מוצאים את הדרך!“

הקשר הרב דורי