מאגר סיפורי מורשת

 

שמי יצחק אביצרור. נולדתי במרוקו בעיר מרקש בשנת 1933. עליתי לארץ במסגרת "עליית הנוער", אני ועוד שני אחי. אני הייתי בן 16, אחי בן 13 והאח הקטן בן 9. תתאר לך מה זה לקחת ילד בגיל 9 מהמשפחה.

אנחנו היינו משפחה מאוד מסודרת במרקש. אפשר לומר עשירים מאוד. ההורים שלי לא עלו לארץ אז, הם נשארו שם. רק אנחנו שלושת האחים, שלושה ילדים עלינו לארץ.

 

בארץ העבירו אותי לקיבוץ טירת צבי. שם הייתי עד גיל 18, גיל הגיוס. התגייסתי לצה"ל. שרתתי שנתיים וחצי, שירות חובה. אחרי השחרור הזמינו אותי למשרד הביטחון למחלקה שטיפלה בצעירים ללא משפחות. שאלו אותי מהם התכניות שלי? ואמרתי שאין לי תכניות. הם הציעו לי ללכת לבאר שבע ולגשת שם לסוכנות היהודית. עברתי לבאר שבע, הלכתי שם ללשכת העבודה. ונתנו לי עבודה במע"צ. 

 

 

 

יצחק אביצרור שירות צבאי

 

אחרי ניתוק של עשר שנים עם משפחתי במרוקו, אבי היגיע לביקור בארץ כתייר. הוא הציע לי לחזור איתו למרוקו ולא הסכמתי. שאלתי אותו שאלה אחת: איפה כל החברים שלי, בני הנוערבגילי? הוא סיפר לי שכולם עזבו את מרוקו ואת מרקש. חלקם עלו לישראל וחלקם עברו לצרפת ומדינות אחרות. 

 

בקשתי מאבי שיקנה לי משאית חדשה. אבי חזר למרוקו וקנה לי משאית חדשה ושלח לי אותה לארץ.  כך התקדמתי, המשכתי לעבוד עם המשאית החדשה. התחתנתי והיה לי טוב. נולדו לנו שני ילדים בבאר שבע. מאחר ועבדתי עם המשאית בהובלת פוספטים, החלטתי לעבור לגור בירוחם. זה היה קרוב ונוח יותר למקום העבודה מלנסוע לבאר שבע. 

 

בירוחם הקמתי את חברת המשאיות שלי והיה לי טוב. הורי לא עלו לארץ. כשאימי נפטרה במרוקו, הבאנו אותה לקבורה בארץ בהר הזיתים בירושלים. רק לאחר שאימי נפטרה, אבי עשה עליה, בשנות ה – 80 הוא עלה לארץ.

 

השנים הזכורות לי כשנים קשות במיוחד, היו השנים 1955- 1956. אני זוכר תקופה זו שבה קבלנו תלושי מזון, לרכישה של מצרכים במכולות.  קראו למכולת אז צרכניה. הכל היה בתלושים בלבד.

 

אני מאוד מתגעגע לשנים שעברו, לשנות ה – 60, 70 וה – 80. היה יותר שקט ונחמד, הייתה ציונות אמיתית. אחד אהב את השני ולא  הייתה שינאת חינם. לא זוכר שהיו אירועים כמו ילד שהורג את אביו או אמו. אלה דברים שיש היום ומאוד מדאיגים אותי.

 

האירוע הכי משמעותי בזכרוני הוא מלחמת יום הכיפורים. הייתה לנו מלחמה קשה. אני השתתפתי במלחמה זו. חברים רבים שלי נהרגו במלחמה זו.

 

 

צריך להיות בן אדם. ללמוד כמה שניתן ולהיות תמיד חכם. לא לדבר סתם דברי הבל, לשמור על הפה ועל העיניים. להיות שייך לעם היהודי משמעו לשמור מצוות כמו שצריך.  והכי חשוב ללמוד לוותר. הקדוש ברוך הוא משלם את שכרך בסופו של דבר. זה מה שאני מציע לדור הצעיר. תלמדו לוותר ולהמשיך הלאה…..

העשרה

מרקש "(בערבית: ?????, תעתיק מדויק: מראכש; בצרפתית Marrakech) היא עיר מדברית בדרום מערב מרוקו למרגלות הרי האטלס. העיר מונה כמיליון תושבים (נכון ל-2010) שרובם ממוצא ברברי. מקור אפשרי לשם העיר הוא מהשפה הברברית, שבה פירוש המילים mur akuch הוא "עיר האלוהים". העיר, המכונה גם "העיר האדומה" על שם צבעם האופייני של בנייניה (בעיקר בעיר העתיקה), מוגדרת משנת 1985 על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית". ויקיפדיה.

תכנית הקשר הרב דורי – בלוג "רשמים וחוויות", אהוד עדני כותב על התכנית" "הרעיון היה לנסות להתחבר לעולם המדיה הסובב את התלמידים אך לכוון אותו לערכים. לגרום לתלמידים שמבלים שעות מול מסכים (מחשב, טלוויזיה, פלאפון, אייפוד וכו') להשתמש בכלים הללו, לא רק להעביר זמן, בטלה, שיחות, חוויה, משחקים ריקים מתוכן, אלא להשתמש בכלים הללו גם לעשיית סרטונים מסוגים שונים הבנויים מערכים שלמדנו בכיתה (בין אדם לחברו) .."

תכנית הקשר הרב דורי, פרוייקט "ערכים בעריכה"  תלמידי כיתה ה' בנים, שנה"ל תש"ע