מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בבסרביה בעיר חוטין בשנת 1937.

 

עם פרוץ המלחמה הגרמנים כבשו את העיר. הגרמנים הרגו כאלפיים אנשים יהודים מתושבי העיר וביניהם את אבי. לאחר מכן הם הגלו את אימי, אחותי ואותי לאיזור שנקרא טרנסניסטריה, לגטו פופוביץ'. התנאים שם היו איומים ונוראים, ללא אוכל וללא תנאים סניטריים. בעקבות זאת מתו אנשים באלפיהם. למזלי הגדול, נותרתי בחיים אחרי שאימי ואחותי מתו מרעב.

 

ינואר 1939

 

אחרי כשנתיים, הגיע אלינו שליח מטעם הסוכנות ואסף מספר יתומים כדי להעלותם לפלשתינה. בדרך לא דרך הגענו לארץ ישראל. בארץ הביאו אותנו למוסד בית צעירות מזרחי בתל אביב. לאחר שנתיים הועבר המוסד לבית צעירות בירושלים. הבנים למדו בבית הספר לדוגמא והבנות למדו בבית הספר רוחמה. בשנת 1950עברתי למוסד ילדים כפר בתיה.

 

לאחר שנה עברתי ללמוד בישיבת בני עקיבא בכפר הרוא"ה. בישיבה למדתי שלש שנים. כמו כן סיימתי את למודי התיכוניים עם קבלת תעודת בגרות. לאחר סיום למודי בכפר הרוא"ה עברתי ללמוד בישיבת כרם ביבנה. בישיבה למדתי חמש שנים. תוך כדי למודי בישיבה שירתתי בצבא כהסדרניק. לאחר שרותי בצבא למדתי מקצוע הנהלת חשבונות. בשנת 1965 התחתנתי. נולדו לנו שלשה בנים והיום יש לנו ששה עשר נכדים.

הרגשתי היום היא שהקמת משפחה לתפארת היא הנקמה הגדולה ביותר נגד רשעות הנאצים.

כיום אני לומד בכולל בבית כנסת ישורון בירושלים. 

 

 

בהיותי בבית צעירות התלבטה ההנהלה באיזה בית ספר ילמדו הילדים. הוחלט שהילדים ילמדו בבית ספר רגיל יחד עם ילידי הארץ. אנו, ניצולי השואה, הרגשנו שם כילידי המקום. המורים שלנו היו מר פינצ'ובר ומר זלקין. בתחילה היו לנו קשיי הסתגלות אולם כעבור תקופה מסוימת הרגשנו טוב מאד בבית הספר. אנחנו, כקבוצת ילדי חו"ל, היינו צריכים להוכיח את עצמנו בפני ילדי הארץ. הוחלט שניפגש אחר הלמודים במגרש המשחקים ונקיים בינינו מאבק של התגוששות. לאחר המאבק ילדי הארץ נוכחו לדעת שלא כדאי להם להתעסק אתנו.

 

בשנות החמישים למדתי שלוש שנים בישיבת בני עקיבא בכפר הרוא"ה. מורי ורבי היה הרב נריה זצ"ל. הוא עודד אותי מאוד בלימודי הקודש וכמו כן המליץ עלי בחום להמשיך בלימודים בישיבה גבוהה בכרם ביבנה.

בכרם ביבנה למדתי חמש שנים ותוך פרק זמן זה עשיתי סמיכה לרבנות. תוך כדי כך עשיתי את שירותי הצבאי כהסדרניק במחזור הראשון של ישיבות ההסדר.

 

 

 

תשע"ו, 2016