מאגר סיפורי מורשת

אסתר נולדה בארצות הברית בעיר ויצ'יטה, במידנת קנזס בשנת 1953. להורים של אסתר קוראים וולטר כץ וברברה מטסארין, וולטר כץ מגרמניה וברברה מטסארין מקנזס. היו למשפחתה שני בתים בקנזס, הראשון שגרו בו עד גיל 8 והשני היה להורים עד שאבא עלה לארץ בשנת 2006.

החיים באמריקה

בקנזס 250 אלף איש, בארצות הברית זו נחשבת לעיירה קטנה. בעיר היו 300 משפחות יהודיות, תמיד היה אפשר להרגיש את השוני של היהודים, במיוחד שהאבא וולטר, היה מגרמניה והיה לו מבטא גרמני. הייתה שם קהילה רפורמית, בית כנסת רפורמי וגם מסורתי. היו כמה אנשים שביום כיפור באו ברגל, אבל בדרך כלל בשבתות באו ברכב.

אסתר למדה בבית ספר של גויים שלומדים בו חמישה ימים בשבוע, אבל בימי ראשון הלכו לבית ספר ללימוד עברית ולא היה אנטישמיות בכלל. הם לא אכלו אוכל כשר, אבל אף פעם לא היה שם חזיר וגם בפסח לא אכלו בכלל חמץ. היא הייתה חברה בתנועת הנוער: "בני ברית" ופעם בשבוע הייתה שם פעילות, אבל בלי אופי דתי. מדי פעם יצאו למחנות, כמו בני עקיבא. היה לה בן דוד שהתחתן עם גויה והיו לו שלושה ילדים שגודלו כרפורמים. הם שלחו את בנם לארץ, כשהוא בא אליהם להתארח בשבת, אז הם היו צריכים להיזהר שלא יגע ביין וכל מיני דברים כאלה.

המעבר בין הרפורמיות ליהדות האורתודוכסית היה מעבר קשה. היה לאסתר שאלה פנימית בינה לבין עצמה האם זה בסדר מה שהיא עושה או לא וזה היה חלק מתהליך החזרה בתשובה.

וולטר אביה של אסתר

לאבא של אסתר קוראים וולטר כץ. הוא נולד בשנת 1920 בגרמניה, בגיל 17 הוא הגיע לארצות הברית לבדו, ועם הגיעו הגיע לקרובי משפחתו באוקלוהומה. אחרי ההפצצות בפרל הארבור, ארצות הברית נכנסה למלחמה ווולטר גויס לצבא. שלחו אותו לבסיס ריצ'י מרילנד, שם הקימו מחלקה של בערך 15,000 איש יהודים שהשפה שלהם הייתה גרמנית או יידיש. המחלקה הזאת שימשה בתור מתורגמנים עבור האמריקאים בגלל שהם ידעו גרמנית ויידיש, בנוסף הם היו חוקרים ומרגלים.

הפלוגה הגיעה לאנגליה ואז לאירופה, הם היו בצרפת, הולנד, לוקסמבורג וגרמניה. בסוף המלחמה היה לוולטר פעמיים רגילה שבה הוא הלך לכפר שלו ייסבורג. בפעם הראשונה שהוא הלך לבית הקברות, הוא ראה שם בלאגן והריסות אז הוא ביקר את ראש העיר ודרש ממנו לסדר את הבלאגן שהיה שם וראש עיר הסכים. בפעם השנייה הוא בא עם בן דוד שלו, שגדל איתו באותו הכפר, שם הם פגשו בת דודה רחוקה שלהם שהייתה במחנות. הם ראו אותה עם גבר אחד שהיא פגשה במחנה הפליטים והם עמדו להתחתן. לאחר מכן היא חזרה לכפר לחפש את החפצים שלה, אבל לא נשאר שם כלום בגלל שהגויים לקחו הכל. וולטר אמר לה להכין רשימה של הדברים שהיא צריכה, עם הרשימה וולטר ובן דודו הלכו לאיש שהיה מפקד הנאצים בכפר. וולטר דרש ממנו שכל מה שמופיע ברשימה הוא יביא לו למחרת על הבוקר. הנאצי ניסה להתחמק וטען שזה קשה לו, אך וולטר לא ויתר ואמר לו: "תבקש מאלה שעזרו לך להרוס את בית הכנסת ובית הקברות של היהודים". בתגובה לכך הנאצי שוב ניסה לדחות את הבקשה ואמר כי אינו יכול ועליו להיות בשדות מחר בבוקר. ברגע הזה וולטר הוציא את האקדח שלו, הצמיד לבטן של הנאצי ואמר: "אני רוצה את זה מחר!!!". ובאמת הנאצי הביא לו את הכל למחרת בבוקר. אירוע זה נתן לוולטר הרגשה טובה וגאווה אחרי כל מה שהנאצים עשו לעם שלו.

אסתר ואביה וולטר

הזוית האישית

מלאכי: היה כיף וזה נתן מידע על איך חיים בארץ אחרת, וזה היה טוב לחיזוק הקשר.

יגל: היה כיף ומעניין לשמוע את הסיפור של אסתר, נהנתי מכל רגע.בהחלט חוויה מדהימה.