מאגר סיפורי מורשת

שמי הארי אלטר. ההורים שלי, דוד ורבקה אלטר, היו ציונים נלהבים. הם עלו לארץ ישראל מפולין בשנת 1925 עם שני ילדים קטנים (אחי ואחותי). בישראל דאז, המצב הכלכלי היה קשה ביותר. היה קשה מאוד להתפרנס ובעיקר היה קשה להשיג מזון. לכן, אחרי כשנתיים ההורים שלי החליטו לעבור לדרום אפריקה.

אבי היה נגר רהיטים. ביוהנסבורג הוא הקים מפעל רהיטים מצליח. הוא גם הצליח להביא את שני אחיו עם בני משפחותיהם מפולין ליוהנסבורג והם עבדו איתו במפעל הרהיטים. אני נולדתי ביוהנסבורג בשנת 1932. בשנת 1933, אחרי שמצבו הכלכלי של אבי היה טוב יותר, החליטו ההורים שלי לחזור לישראל. אבי השאיר את מפעל הרהיטים שלו לשני אחיו ועלה פעם שנייה לישראל, הפעם עם שלושה ילדים צעירים. (כולל אותי).

בין השנים 1933 ל-1941 אבי עבד בארץ כקבלן בניין, בהתחלה בהצלחה. בשנת 1938 אבי היה שותף בבניית קולנוע אסתר בכיכר דיזנגוף בתל-אביב. זה פרויקט שגרם לו להפסיד את כל מה שהרוויח לפני כן. בשנת 1941, בזמן מלחמת העולם השנייה, החליטו ההורים שלי לחזור לדרום אפריקה על מנת שוב להתפרנס.

היום טסים מישראל לדרום אפריקה בטיסה ישירה שאורכת שמונה שעות. הנסיעה שלנו מישראל לדרום אפריקה בשנת 1941 ערכה כשבוע ימים. יצאנו מתל-אביב ברכבת לקהיר. מקהיר טסנו במטוס ימי (מטוס שממריא ונוחת בים). המטוס יכול היה לטוס רק ביום למשך ארבע שעות רצופות, ואז היה חייב לנחות לתדלק. טסנו ארבע שעות בבוקר ואז נחתנו לתדלוק. בזמן תדלוק המטוס הורידו את הנוסעים בסירה לאכול ארוחת צהריים במלון על החוף. אחרי הצהריים טסנו עוד ארבע שעות ונחתנו לתדלוק נוסף. בלילות לנו בבית מלון, מאחר והמטוס לא יכול היה לטוס בלילות. כך זה נמשך ארבע ימים שלימים עד שהגענו לדרום אפריקה.

אבי לא הצליח להגשים את חלומו לחיות בארץ ישראל. הוא נפטר בשנת 1948 בגיל 49 בלבד, ממחלה קלה יחסית. אני התחתנתי בשנת 1953. בני דוד נולד בשנת 1955. ועלינו, אשתי פני, אני והתינוק בשנת 1957 לישראל. בשבילי זאת הייתה הפעם השנייה. אנו נשואים כבר 66 שנים ומאוד מאושרים. נולדו לנו שלושה ילדים, תשעה נכדים ובינתים – שבע נינים, שיהיו בריאים. אנו מתגוררים במדינת ישראל.

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי. התכנית נערכה בבית הספר נופי מולדת בגן יבנה, התש"ף, בהנחיית המורה המובילה לימור מזרחי.

הארי מספר את סיפורו