מאגר סיפורי מורשת

שמי מיכאל קרן, נולדתי בירושלים באוגוסט 1944 ובשנות ילדותי גרתי בבית קומות שנבנה בשנות השלושים ברחוב המלך ג'ורג' 30, במרכז הבירה. כבסיפורה של לאה גולדברג "דירה להשכיר", גם ביתי שלי ניחן במגוון דיירים וסיפורו הוא במידה רבה סיפורה של ירושלים ערב הקמת המדינה.

זהו סיפורו של בית בירושלים, אשר קורותיהם של דייריו המפורסמים יותר והמפורסמים פחות השפיעו רבות על חיי שלי ועל חיי מדינת ישראל.

משפחת טוביאנסקי

בקומה העליונה גרה משפחת טוביאנסקי: האב מאיר, האם לנה, והילד יעקב שהיה מבוגר ממני במספר שנים.

ביום שלישי ה-30 ביוני 1948 יצא מאיר טוביאנסקי מביתו בירושלים בדרכו לפגוש את אחיו, שהתגורר בתל אביב. בהיותו בתל אביב עצר לידו ג'יפ, ונוסעיו, אנשי הש"י (שירות הידיעות של ההגנה), ביקשוהו להתלוות אליהם. מתל אביב נלקח טוביאנסקי לכפר בית ג'יז שבנפת רמלה וכעבור זמן קצר הועמד למשפט שדה בפני שלושה מבכירי הש"י אשר הגיעו למקום. בתוך הליך קצר גזרו עליו שלושת השופטים גזר דין מוות, משום שחשדו בו שמסר לידי הבריטים מיקום של אתרים אסטרטגיים שהופצצו בירושלים. לביצוע גזר הדין נבחרה כיתת יורים מתוך פלוגת פלמ"ח ששהתה במקום. גורלו של טוביאנסקי ודבר הוצאתו להורג לא פורסמו ולא נמסרו למשפחתו.

משלא חזר טוביאנסקי לביתו ניסתה רעייתו לברר את גורלו. רק לאחר מאמצים רבים וניסיונות שכנוע הצליחה לברר את אשר אירע. ב-19 ביולי 1948, כמעט שלושה שבועות לאחר המקרה, פירסם משרד הביטחון הודעה רשמית בה נאמר כי הוצא להורג המרגל אשר מסר מידע סודי לאויב על התעשייה הצבאית בירושלים.

לאחר שגילתה את נסיבות מותו, החלה אלמנתו של טוביאנסקי במסע לטיהור שמו. בעקבות חקירה, התברר כי טוביאנסקי לא בגד ושמו טוהר.  אני הייתי אז בן 4 ובתקופת המצור על ירושלים שהו כל דיירי הבית בזמן ההפצצות בקומה שבה גרה משפחתי. אני זוכר כיצד כל השכנים ישבו במסדרון וגברת טוביאנסקי ישבה לבדה בוכייה בקצה המרוחק. פרשת טוביאנסקי לימדה אותי את החשיבות של שמירת החוק גם בימי מלחמה כדי שפרשה איומה כזו לא תשוב עוד לעולם.

משה צ'רניאק

שכנם לקומה של משפחת טוביאנסקי היה משה צ'רניאק. צ'רניאק זכה בשתי אליפויות בשחמט  של ארץ ישראל המנדטורית בשנת 1936 ו-1938 וגם בשנת 1955. אחת עשרה פעמים (על פני כמעט ארבעים שנה) ייצג צ'רניאק את ישראל באולימפיאדת השחמט.

מר מייג'ור

בקומה החמישית גר מר מייג'ור שהיה קצין בריטי או אולי פקיד בממשלת המנדט. ומעשה שהיה כך היה: בשנות הארבעים פעלה בארץ מחתרת האצ"ל שחטפה ותלתה חיילים בריטיים כנקמה על הרג חבריה בידי הבריטים. לקראת סוף תקופת המנדט, בעיצומן של פעולות הטרור הללו נגד כוחות השיטור הבריטיים בארץ ישראל, חזר פעם אבי עם מזוודת הרופא שלו לביתנו ופגש במבואה שני אנשים שהוא זיהה כאנשי אצ"ל בשל רעמתו האדומה של אחד מהם. כשהתברר לו שהם מחכים שם כדי לחטוף את מר מייג'ור, אנגלי שהיה נשוי ליהודייה וגר בקומה החמישית, הוא סילקם משם, שכן אינו מרשה להם לחטוף את שכנו. כך ניצלו חייו של מר מייג'ור וכך למדתי לקח נוסף בדבר הנאמנות האזרחית של אדם לשכנו הגוברת על רגשות לאומניים.

בשנת 1948, בזמן מלחמת העצמאות, הוטל מצור על ירושלים ואולם כוחות הצבא הישראלי שזה עתה הוקם הצליחו להעביר לירושלים בשיירות מיכליות מים. כאשר הגיעה סמוך לביתנו ברחוב המלך ג'ורג' 30 מיכלית שפרצה את המצור, ירדו כל השכנים לרחוב עם דליים, סירים וכלים שונים כדי לאסוף את המים, ומכל הכלים שהיו שם, אני זוכר את אמבטיית התינוקות שהחזיקה בידה משפחת נויהרט מהקומה הרביעית.

בקומה השלישית גרה משפחת שור, מוותיקי היישוב, שהייתה בעלת מסעדת "תנובה" שאהבתי ביותר את מעדני החלב שאכלנו בה.

בקומה השנייה גרנו אני ומשפחתי. הייתה זו משפחה "יקית" – יוצאי גרמניה שהגיעו ארצה באמצע שנות השלושים והיו ברובם בני המעמד הבינוני – רופאים, רואי חשבון, עורכי דין, ובעלי חנויות לסיגרים, ז'קטים ועניבות, או דליקטסים שגרו בסביבות משולש הרחובות יפו, בן יהודה, המלך ג'ורג' או בשכונת רחביה. כמעט איש מהם לא היה מן הדמויות המוכרות ביישוב העברי. ה"יקים" נחשבו בהתחלה  יצורים זרים ומשונים שאינם לוקחים חלק בבניין הארץ כדרך שהדבר הובן באותם הימים. מכריהם של הורי דיברו גרמנית, נפגשו על קפה ועוגה בקפה חרמון ליד המוסדות הלאומיים ברחוב קרן קיימת, שהסוכר סופק בו בקעריות לבנות קטנות, דגלו בכלכלה חופשית ובפוליטיקה ליברלית והקימו לעצמם את בית הכנסת היפיפה "אמת ואמונה" בגן רחביה. ואולם במרוצת השנים התבררה תרומתם האדירה של "היקים" להקמת מדינת ישראל, למשל בהקמת מוסדות העומדים ביסודו של כל משטר דמוקרטי, כמו משרד מבקר המדינה ומערכת המשפט, והפקתי את הלקח החשוב מכל: הצורך לשמר את הדמוקרטיה במדינת ישראל.

בקומה שמתחתנו גרה משפחה נוצרית שבכל חג מולד היינו הילדים באים ונהנים מעץ חג המולד שעליו פנסים קטנים וקישוטים שונים. גם כאן היה לקח חשוב: החשיבות של חיים בצוותא של בעלי אמונות שונות.

עד כאן סיפורו של הבית ברחוב המלך ג'ורג' 30 בירושלים ואני שמח כל כך על שנעמי ואני הפקנו יחדיו את הלקחים והסכמנו לחלוטין בדבר הערכים העולים מן הסיפור: כיבוד החוק הן בימי שלום והן בימי מלחמה, הנאמנות האזרחית של אדם לשכנו, השמירה על הדמוקרטיה, והסובלנות בין בני האדם באשר הם.

הזוית האישית

נעמי: במהלך תכנית הקשר הרב-דורי למדתי דברים חדשים על המשפחה שלנו, על סבא שלי, ובכלל דברים חדשים שעדיין לא ידעתי על המדינה שלנו ועל מנהיגים חשובים. כל השבוע חיכיתי ליום שני, היום שבו נוכל לשבת במשך שעה ולשמוע את הסיפורים ומזמן האיכות שלנו ביחד. אני מאוד שמחה שלא ויתרתי על התכנית הזאת ומקווה לשמוע עוד סיפורים.

סבא מיכאל: אני מצטרף בכל לבי להגדרת השעה המקסימה ההיא בימי שני, כזמן איכות שבו נתגלתה נעמי שוב בכל התבונה, הכישרון והחן שנתברכה בהם ובעיקר כנושאת ערכים של השכלה, שוויון זכויות ודמוקרטיה שניתן רק לקוות כי יהיו נחלת רבים מבני דורה בעתיד.