מאגר סיפורי מורשת

שמי אנדרי (פנחס) זכות. נולדתי בתוניס בשנת 1954, בעיר תוניסיה. אני השמיני מבין תשעה אחים ואחיות. שמו של אבי יהושע (מסעוד) ושמה של אמי רחל.

משפחתי עלתה לארץ כשהייתי בגיל 10 חודשים. הוריי התמקמו בישוב שניקרא "משואה", ליד בית שמש. לאחר שנה הועברו הוריי למעברה שנקראה "קובבה" (כיום הישוב נקרא כפר גבירול), ישוב בפאתי רחובות, בשכונה זו גדלתי ולמדתי עד לגיוסי לצבא.

ביתנו היה חם ואוהב, הורי ואחיי הגדולים פינקו ואהבו אותי. בילדותי הייתי הולך עם אבי לבית הכנסת, היינו חוזרים הביתה ועושים קידוש. בילדותי היינו משחקים מחניים בפרדס, תופסת, מחבואים, שלוש אבנים, קלס וגוגואים. לגננת שלי קראו דבורה ואהבתי אותה מאוד. היא סיפרה לנו סיפורים ובחג פורים אהבתי להתחפש לקאובוי.

בצעירותי למדתי בבית ספר של אגודת ישראל "מורשת" חרדי, ולמרות זאת הייתי מדריך צעיר בתנועת הנוער העובד והלומד. בגיל 14 למדתי בישיבה שנקראת "מתיבתא" כחניך בתנועת הנוער השתתפתי בהצגה "שיער" ובעוד הצגות שונות. אהבתי לשחק וללמוד מתמטיקה, דקדוק, אנגלית ותנ"ך. בגיל 16 הייתי שחקן כדורגל בקבוצת הנוער מכבי "גבירול".

בראשית שרותי הצבאי הוצבתי בחיל השריון כלוחם בחטיבה 7. בשנת 1973 נלחמנו במלחמת יום הכיפורים, המלחמה הייתה מאוד מאוד קשה.

במלחמת ההתשה, נפגשתי עם בן כיתתי, חבר ילדות, שהיה בגולני בגדוד 13 שמו היה ישראל מחדון. דיברנו על כל מיני נושאים והוא סיפר לי שהם הולכים לסמן מטרות בכדי שהטנקים יוכלו לעלות לעמדות קרב ולירות לעבר האויב. נפרדנו ואמרתי לו שישמור על עצמו. לאחר חודש, התברר לי שהוא נהרג במלחמה. הוא ישב בתוך בונקר, הוא ושתיים מחבריו, הסורים ירו פגז שפגע בפתח הבונקר והם נחנקו ומתו. שמעתי כבר באותו לילה שיש הרוגים אך לא תיארתי לעצמי שזה חברי לכיתה. מאז אותו אירוע, בכל שנה, ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, אני עולה לקברו כנציג הכיתה.

במהלך שירותי הצבאי, בשנת 1977 אירחתי את צוות המטוס של נשיא מצריים סאדאת שהגיע לארץ. בשנת 1975, במהלך השירות, התחתנתי עם פנינה אשתי.

הוצבתי כנגד בחייל האוויר ובגיל 31 יצאתי לקצונה כאבא לשתי בנות. נולדו לנו חמש בנות (רחל, מיטל, מורן, מעיין ונופר). כיוון שהייתי איש קבע, גידול הילדים "נפל" על אשתי, פנינה. השרות שלי היה קשה וארוך ולאחר 23 שנות שרות פרשתי מהצבא.

כיום אני עוזר לגדל את נכדיי, ואני בתחושה של סגירת מעגל. את ילדי לא גידלתי אך אני זוכה לגדל ולדאוג רבות לנכדיי וזה גורם לי לסיפוק והנאה.

הזוית האישית

אנדרי: היה לנו ממש כיף לעבוד ביחד.