מאגר סיפורי מורשת

סיפורו של אח של סבא, נסים ישראל בכלא המצרי

סבא מספר על אחיו נסים

סבא שלי שבתאי ישראל מספר על אחיו. ניסים הוא האח הבכור, כולנו נולדנו בקהיר. בצעירותו של נסים, הוא למד טכנאות רדיו ואבי שהיה בעל חנות לדברי עור (תיקים וארנקים), סידר לנסים מקום קטן בחנותו, כדי שיוכל לתקן מכשירי רדיו מקולקלים. הוא הכין שלט ובו היה כתוב: "דירה ללא רדיו כמו בית ללא נשמה".

בשנת 1946, נסים נסע עם כמה חברים לביקור בפלשתינה וחזר מאושר. גרנו בהליופוליס, בדירה מושכרת, ברחוב מקס מספר 2 דירה 24. היו לנו שכנים ערבים מוסלמים, יוונים, איטלקים, אנגלים, ארמנים, יהודים, וחיינו בשלום עם כולם.

החיים הטובים השתנו ב- 15 למאי 1948 (תאריך קום המדינה) היה זה יום שישי. לאחר הקידוש וארוחת הערב, כהרגלינו, שרנו כמה שירים בלאדינו שהכרנו. בשעה 22:00, מי שהיה עייף הלך לישון. אחותי איבט ואני נשארנו עם אבא שביקש מאתנו להביא את מגירת השולחן שהכילה כל מיני קבלות וניירות. התחלנו להוציא את כל הקבלות של "קרן הקיימת לישראל" וכל נייר אחר שבו היו אותיות בעברית. קרענו אותם לחתיכות קטנות, זרקנו אותם לבית השימוש והורדנו את המים.

בשעה 2:00 בבוקר דפקו בדלת. כשאבי פתח את הדלת, נכנסו 2 שוטרים עם צו חיפוש לכל הדירה. כשלא מצאו שום דבר, הם הודיעו לאבי לגשת איתם לתחנת המשטרה לריאיון של 10 דקות. אחי הבכור נסים אמר להם שאותו הם צריכים ולא את אבי, כי לשניהם אותו השם: שמו של אבי סלומון נסים ישראל ושמו של אחי נסים סולומון ישראל. בסופו של דבר, גם אבי הלך עם נסים. לאחר בערך שעתיים, חזר אבא לבד והודיע לנו שאסרו את נסים ועוד הרבה צעירים יהודים. מאוחר יותר, נודע לנו שלקחו את כל האסירים למחנה "הקסטפ", שהיה רחוק מהעיר.

רק כעבור חודש, קיבלו הורי אישור לבקר את נסים. אמי אז נסעה עם אבי, עם הרבה מאכלים שאחי אהב. כשחזרו הביתה, הם ספרו לנו שנסים רזה מאוד. בביקורים הבאים למחנה, הקסטפ", נסעה אחותי רנה עם אבא ואמא. אז, היא סיפרה לנו שנסים וכמה מחבריו ארגנו תזמורת ובקשו ממנה להביא בביקור הבא תוף וכלי נגינה.

הוריי מאוד סבלו במשך שנה ושבועיים כשנסים היה באותו מחנה. כשבסוף שחררו אותו, המשפט הראשון שהוא אמר להוריי היה: "אני מתכוון לנסוע לישראל". אז הוריי אמרו לו: "אם אתה תיסע, כל המשפחה איתך!"

כך קרה שלאחר מספר חודשים עלינו לאוניה "לה פרובידנס", להפלגה מאלכסנדריה שבמצרים למרסיי שבצרפת. בנמל חיכתה לנו הפתעה. הרשו לכולנו לעלות לאוניה, חוץ מאחי נסים שהיה באיזו רשימה שחורה שאסור היה לו לעזוב את מצרים. הוא חזר לגור אצל אחותו רוזט, שהייתה נשואה ונשארה עם בעלה במצרים.

לאחר חודשיים, הסוכנות היהודית עזרה לאחי לברוח משם, עם דרכון מזויף על שם "יוסף נרוש" והוא הצליח להפליג באנייה מנמל פורט-סעיד למרסיי. אחרי תקופה של חודש ימים, הוא הפליג שוב ממרסיי לחיפה, שם חיכו לו הוריי עם כל אחיו ואחיותיו.