מאגר סיפורי מורשת

סיפורה של שרה 

הסיפור שלי מתחיל בבלגיה .הגרמנים נכנסו לבלגיה בשנת 1940 מרגע זה כל היהודים כבר לא היו חופשיים הגרמנים התחילו לבדוק מי היה יהודי, בתעודת הזהות חתמו את החותמת החיים התחילו להיות קשים ליהודים. היהודים כבר לא יכלו לעבוד וסגרו את העסקים ואת החנויות, אחר כך היה צריך להביא לקומנדטורן (משרד הגרמנים) כל הרדיו וכל כלי המוסיקה כך שליהודים לא יהיה שמח. ליהודים לא היה כלום לעשות והיו עצובים . היהודים היו צריכים להתחבא ולמצוא מחסה אם לא הגרמנים היו מביאים אותם למחנה העבודה ומשם הם לא היו חוזרים.

אבא שלי הלך ברחוב והגרמנים תפסו אותו כי היה לו על חולצתו מגן דוד צהוב שמסמל את היהודים והוא הלך למחנה אחרי המלחמה קיבלנו ( אני ומשפחתי ) הודעה שהוא נפטר. בזמן הזה אחותי – אניתה ואמי-גולדה  ואני התחבאנו כדי שהגרמנים לא יתפסו אותנו. אני ומשפחתי 10.5.1940 הגרמנים פלשו לבלגיה. היהודים פחדו  מאוד מכיון ששמעו על מעשי הגרמנים  נגד היהודים בגרמניה. היהודים התארגנו  ע"מ להגר לארץ שבה  לא היתה מלחמה למשל: צרפת, פורטוגל ואנגליה. הם ניסו לעלות על סירה או רכבת ומי שהצליח לקחת כלי רכב ניצל מהמלחמה.

 

ב- מאי 1940 נכנסו הגרמנים ל צרפת בלגיה והולנד והביסו את האזרחים שם. הגרמנים רצו גם להיכנס לאנגליה, אבל  לשם כך היה צריך לעבור את הים והאנגלים נלחמו כדי שהגרמנים לא יכנסו. כל האנשים שלא הצליחו לקחת סירה או רכבת אחרי כמה ימים של מלחמה בין האנגלים לגרמנים היו חייבים לחזור לביתם ולגור עם הגרמנים. (אמי – גולדה ,אני ,אחותי – אניתה ואבי – ישראל ) חזרנו לבריסל. ולא נותרה לנו ברירה אלא לגור עם הגרמנים. הם  היו בכל מקום והיהודים היו חייבים לציית לכללים שלהם. הם היו ה"שולטים", הם פתחו את כומונדטורן

(המשרדים שלהם) בבית של אימי.

 

הגרמנים אמרו שכל היהודים צריכים להביא את הרדיו שלהם לכומונדטורן. הגרמנים חייבו את ה יהודים ללבוש כוכב צהוב – jude בצד שמאל של הגוף בצורה שכל אחד יוכל לראות. הגרמנים שישבו בכומונדטורן חייבו את היהודים לסגור את חנויותיהן, המצב היה רע: החנויות היו סגורות ולא היתה פרנסה, הם פחדו לצאת לרחוב אם הכוכב-  judeהיהודים שמעו  על מחנות עבודה לגברים. אז התחיל הדפורטציה ( העברת האנשים מחוץ לבלגיה), הגרמנים שלחו את היהודים לצרפת למחנות עבודה ( רק לגברים ). באותו הזמן הגרמנים חלקו  את צרפת לשניים הצד החופשי והצד שבשליטת הגרמנים. לצד החופשי קראו צרפת החופשייה והגרמנים לא פגעו ביהודים שהיו שם והם היו יכלו לעבור בחופשיות ממקום למקום.

 

בשנת 1942, הגרמנים בצרפת  התחילו לקחת ברחוב או בבתים יהודים, כל זאת כמובן רק בצד שהיה בשליטת הגרמנים. יום אחד אבי הלך  לקנות אוכל והגרמנים תפסו אותו כי היה לו מגן דוד צהוב  עד היום  איננו יודעים לאן לקחו אותו .רק אחרי המלחמה קיבלנו הודעה שהרגו אותו במחנה אושוויץ. אמי אחותי ואני חיפשנו איך להציל את חיינו. היינו צריכות להיפרד מאמי שהלכה להתחבא אצל בת הדודה של מלך ליו פול מבלגיה שהציל את חייה . אחותי ואני היינו ילדות בנות 15 צרפו אותנו לקבוצת ילדים ושלחו אותנו לפורטוגל שם נפגשנו אם אימנו שעברה דפורטציה. בגיל 18-19 עבדתי בהייס איצם שהיה בעיר ליסבון – זהו משרד שעוזר ליהודים שהתחבאו להגיע מבלגיה והולנד לאמריקה ולדרום אמריקה. אחרי המלחמה חזרתי לבלגיה ומשם לישראל  התחתנתי עם בחור מבלגיה שהיה פרטיזן .

 

תשע"ו