מאגר סיפורי מורשת

סיפורי ילדותה של סבתא ציפי

שמי אריאל רפאלוביץ' אני משתתף בתכנית הקשר הרב דורי עם סבתא שלי ציפי. סבתא שלי שיתפה אותי בכמה מסיפורי ילדותה. בסיפוריה היא מתארת את האופן בו גדלה.

סבתא ציפי מספרת:

"נולדתי בתאריך 9.1.1952 בבית חולים ליולדות "הקרייה" בתל אביב. עד גיל שנתיים גרנו ברמת החייל, בבית שקיבל אבי מהמדינה עקב היותו נכה צה"ל, כתוצאה מפציעתו בהגנה על משטרת קיבוץ גשר במלחמה מול הירדנים (מלחמת העצמאות).

כשהייתי בת שנתיים עברנו לגור בתל אביב, שם עברה ילדותי המאושרת בחברת שכנים רבים ומגוונים. שיחקנו רוב הזמן ברחוב וכשנאלצנו על ידי ההורים להישאר בבית, היו כל הילדים במרפסות וההמולה והרעש והשמחה היו גדולים (רוב התקשורת של מבוגרים והילדים נעשתה במרפסות, כולם צעקו אחד לשני).

למדתי עד כיתה ו' בבית ספר. בכיתה א' וב' למדתי במשמרת שנייה, מהשעה שתיים עשרה עד שעה ארבע אחה"צ, מכיוון שלא היו מספיק מבנים בשטח בית הספר שיכילו את כל התלמידים.

בתחילת כיתה ז' עברנו לגור ברמת גן ועד כיתה ח' למדתי בבית ספר "המרכז". בכיתה ט' התחלתי ללמוד בתיכון "אוהל שם" ובגיל 18 סיימתי את לימודי בו.

כמה חוויות הזכורות לי במיוחד: כשלמדתי בבית הספר התיכון "אוהל שם", בסוף כיתה י', פרצה מלחמת ששת הימים, שלאחריה התנדבתי לעבוד בבית "סוקולוב" – בית העיתונאים. כשסיימתי כיתה י"ב התגייסתי לצה"ל ושרתי בחיל המודיעין.

שרות צבאי בחיל המודיעין

בשנת 1974 התחתנתי עם משה ונולדו לנו שלושה בנים והיום אנחנו סבא וסבתא גאים לשבעה נכדים".

הזוית האישית

סבתא ציפי רפאלוביץ': אני חושבת שזאת תכנית מבורכת בה מתקיים תהליך לימוד דו כיווני. לילדים יש מה ללמוד מאורך חייהם של סבא וסבתא, באותה מידה שלסבא וסבתא יש מה ללמוד מאורך החיים של ילדי הדור הנוכחי. נהנתי מאד לקחת חלק בתכנית. וכמובן, בעיקר לצפות באריאל, נכדי, בסביבת בית הספר ולהכיר את פועלו של בית הספר ואת ההשפעה שלו על הילדים. אנחנו משתדלים להיות סבא וסבתא מעורבים בחייהם של נכדינו כמה שאפשר ועד כה לא הייתה לנו הזדמנות קודמת להיות מעורבים בעולמם של נכדנו בבית הספר ותודה על שניתנה לנו הזדמנות זו.