מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סיפורה של פלוגת סימור – חרמש גדוד 113

בתיה דינר ושון גילבורד
המכתב הראשון של בנצי לבתיה
סיפור על הכרות בעת מלחמה ואחוות לוחמים

1949 ועליתי לישראל עם משפחתי בגיל שנתיים.

בשנת 1951 הגענו לארץ לשער עלייה ומשם עברנו למעברת קסטינה, כיום קריית מלאכי.
גדלתי וחונכתי במעברת קסטינה – קריית מלאכי כיום, שהשם ניתן לה בזכות העיר לוס אנג'לס שאימצה אותה.
סיפורי מתחיל בשנת 1973 פרוץ מלחמת יום הכיפורים.באותה תקופה עבדתי כמזכירה  ומנהלת חשבונות
בלשכת הסעד בקריית מלאכי.חברה לעבודה בשם רחל הציעה לי להכיר בחור מקסים, חבר של בעלה בצבא,
בחיל רגלים פלוגת חרמש (סיוע לתותחנים). עניתי שיש לי חבר ואני לא מעוניינת.אבל רחל התעקשה וכתבה
בעצמה מכתב לחבר של בעלה,ששמו בנצי (בן-ציון) והוא השיב על המכתב. רחל ניגשה אלי ומסרה לי את
המכתב הסגור. הכנסתי את המכתב למגירה בעבודה  ושכחתי ממנו. לאחר 4 ימים ניגשה אלי שוב ושאלה:
"נו ,קראת את המכתב? נכון שהוא בחור מקסים?"
עניתי שאפילו לא קראתי את המכתב. והיא אמרה משפט שמלווה אותי כל חיי:
"את דוחפת את המזל בידיים שלך".
מיד הרגשתי בליבי תחושה מיוחדת, כאילו שחיי העתידיים נפרשים מולי והבנתי שעלי לעשות מעשה.קראתי את המכתב והחזרתי לו תשובה. במכתבו השני אלי, בנצי כבר כתב שיתחתן איתי!
היה נדמה לי שהבן אדם פשוט מטורף, אין לו מושג מי אני, ולי בודאי לא היה שום מושג וידע עליו מעבר למעט
שידעה רחל חברתי.כך המשכנו להתכתב במשך שלושה חודשים. כמובן שבתקופה זו  אי אפשר היה אפילו
לדבר בטלפון, שלא לדבר על מצב המלחמה. פגשתיו בפעם הראשונה, בזמן חופשה מהמילואים ולאחר 3
חודשים נוספים התחתנו.
בעלי בנצי נדר נדר שאם יתחתן ויוולד בן/ בת יקרא לתינוק בשם סימור – קוד הפלוגה שאליה השתייך:
פלוגת חרמש גדוד 113.
סימור בתנו נולדה ב- כ' בניסן תשל"ה 1 באפריל 1975.כאשר עמדנו להשתחרר מבית החולים בו ילדתי
"קפלן", התנגדו במשרדי ביה"ח בתוקף רב לרשום את בתנו בשם "סימור" אך אנו לא ויתרנו ואכן כך נקראת
עד היום: "סימור"
תמונה 1
 
תמונה 2
בנצי היה בגדוד 113 כשפרצה המלחמה בה נהרגו מהגדוד 15 לוחמים וחברים שלו בקרבות, ביניהם
מ"פ מנדי. מפקד החטיבה  דאז היה אסף יגורי שנפל בשבי בין הראשונים יחד עם עוד לוחמים.הלוחמים
שנשארו בחיים נדרו נדר שלא לשכוח לעולם את חבריהם שנפלו בקרבות. הם הקימו אתר הנצחה בצומת
נחשון שנקרא כמובן "יער סימור". במקום הוקמה אנדרטה לזכר הנופלים ושמותיהם חקוקים עליה.
החברים לנשק שנותרו בחיים רכשו מכספם זחל"ם לזכר הנופלים וכן את חלקת היער מהקרן קיימת לישראל.
במשך השנים סייעו החברים לפלוגה למשפחות הנופלים וליתומים באוזן קשבת, בתרומות ובעצם היותם במקום
לכל עזרה נדרשת. כל שמחה או צער חלילה הם של הפלוגה כולה.הוקמו ספסלים ושולחנות מיציקת בטון,
וכל שנה נציגי הקבוצה מתקנים, צובעים, מנקים ושומרים על המקום.
הקשר הוא מאוד רגשי והדוק, מגיל 18 החברים ביחד, כולם עוזרים לכולם, אין "לא יכול", אין "לא רוצה" ,
הם אחד לשני בנפש ובנשמה כולם בשביל אחד, אחד בשביל כולם!!!
אחוות הלוחמים נמשכת עד היום והינה דוגמא ומופת למורשת של צה"ל. 
מזה 35 שנים אנו נפגשים ביום העצמאות, כל החברים יחד עם האלמנות והיתומים ביער סימור.
המשפחות התרחבו, היתומים גדלו, הצטרפו כלות וחתנים, נולדו נכדים וכולנו הפכנו משפחת אחת גדולה.
יום העצמאות הוא יום שיא שבו כולנו נפגשים ביער, מכינים מנגלים ואוכל להמון חברים, לילדים ולנכדים.
תורמים כספים ושולחים מתנות לימי הולדת ליתומים ולאלה שכבר התחתנו. מי שלא ראה מפגש ביום העצמאות
של פלוגת "סימור" לא יכול להבין את משמעות הקשר המופלא הזה של משפחה אחת גדולה וביניהם חברינו:
חבורת ה-ב' – יהודה ביק, בנצי דינר, עוזי בונג'ק ובצלאל ועוד רבים אחרים.מאז הולדת בתנו סימור, ומעבר
להנצחת השם סימור ביער המגינים בחורשה ע"ש סימור, מצאו חבריה במשך השנים דרכים נוספות להנצחת הפלוגה: אחד מחברי הפלוגה הקים חברה של סחר ושיווק "סימור" שמה.
אחד החברים בעל חממה ליצוא פרחים קרא לאחד מהוורדים שפיתח בשם :סימור" כמובן.בחו"ל מטייל רכב
בעל מספר רישוי יוצא דופן:  gdud113 אני מזמינה אתכם לעבור ביער סימור ולפגוש את ישראל היפה באמת.
לראות את האנשים שהיו חיילים צעירים והיום בעלי משפחות ונכדים מגיעים מידי שנה אל היער ומצדיעים בדרך
זו של "הפנינג" לחבריהם שנפלו ולא זכו.

אם תזכו גם לשמוע את סיפורי הפלוגה, העזרה והמתן בסתר מפי ותיקי הלוחמים – זכיתם!
חברינו יהודה ביק, בנצי דינר, אסא ועוד רבים אחרים שותפים לעשייה ברוכה זו. 

קישור ליחידת הלימוד – הקטלוג החינוכי של משרד החינוך – מלחמת יום הכיפורים – החזית והעורף

מילון

"סימור"
פרח, גדוד, שם של ילדה, שם של יער

ציטוטים

”"את דוחפת את המזל בידיים שלך". “

הקשר הרב דורי