מאגר סיפורי מורשת

נולדתי ברומניה ב-1929 למשפחה מכובדת. למשפחתי הייתה מאפייה ידועה. אבא רצה למצוא את השיטה המוצלחת ביותר לאפיית לחם ומיני מאפים. אימא סייעה לו בניהול המאפייה.

יש לי אח הצעיר ממני ב-7 שנים אשר גידלתי וליוויתי אותו בשנות ילדותו. למדתי בבית ספר ובגימנסיה ישראלית. המורים היו בעלי מקצועות חופשיים. יש לי זיכרונות נעימים וטובים מהתקופה שלפני המלחמה.

במלחמת העולם השנייה התחילו התרחשויות שליליות עבור היהודים. הוציאו אותנו מבתי הספר של המדינה. בעיר יאסי היה פוגרום (נרצחו גברים וילדים). ליהודים נאמר לבוא למשטרה. הם נכנסו לחצר ונורו. מי שנשאר חי עלה על קרונות של בהמות שהחלו לנסוע הלוך ושוב ללא תכלית. מי ששרד גם את זה,  הוכנס ל"מחנות עבודה.

אני שיחקתי עם ילדים יתומים .

כאשר שוחררנו אחרי המלחמה , משפחתי סבלה תחת השלטון הקומוניסטי : אבי ואמי נעצרו בטענות שווא (רק מפני שהינו עמידים) ואני נעצרתי ונשפטתי עבור "פשע" להיות ציונית . לאחר השחרור מהכלא הצלחתי ללמוד ולעבוד יחד .

אני בוגרת משפטים וכלכלה .כילדה , היו לי חוויות נעימות כמו : חברות עם בנות ובנים , קריאת ספרים מעניינים , מוזיקה קלאסית וקלה , ריקודים , ספורט ,  ללמוד ועוד.אהבתי לשחק משחקים שיכולתי ללמוד בהם משהו חדש על העולם : גאוגרפיה , היסטוריה ועוד.אהבתי מאכלים שאמי בישלה למשפחתי כגון : צ'ורבה , ממליגה , לביבות גבינה (פפנש) , דברי מתיקה : הטורט של אמי והאלכזר .

עליתי ארצה  ארצה לבד בגיל 31 . עברית ידעתי כי למדתי בגימנסיה ישראלית וגם עם מורה פרטי , ונכנסתי לפקולטה למשפטים כדי ללמוד הלכה , משפט אנגלי ומשפט עותומני.  למחייתי עבדתי כמנהלת חשבונות בחברת  ייצוא פרי הדר .לא שכחתי את התרבות והחינוך האירופאי : לא שכחתי שפות נוספות כגון : רומנית , צרפתית , גרמנית , איטלקית , אידיש , רוסית ואנגלית . לא שכחתי נימוסים ודרך ארץ :לברך לשלום , להגיד תודה , סליחה , בבקשה רק להיות אישה נחמדה . לא שכחתי להתנהג כמו בת אנוש , מחילה , עזרה , אהבה לאנשים , חיות וצמחים .

היות ולא היו מחשבים בזמן שהתבגרתי הפעלתי את ראשי במקום המחשב ואני עדיין משתמשת בחכמת הראש .

בתנועת "השומר הצעיר" הדור שלי היה מיועד לעלות ארצה ולייסד את קיבוץ "זיקים" . אולם , היות וכולנו היינו בבית הסוהר והגענו ארצה מאוחר , מלומדים , עם תארים וניסיון עבודה , אף אחד מאיתנו לא נכנס לקיבוץ "זיקים" שמיוסד על ידי אנשים אחרים .

חייתי חיים יפים בארץ ביחד עם בעלי , הבנות שלי וגם הנכדים שלי . זה סיפור חיי בקיצור נמרץ והיום כאשר אני חושבת על כל זה מהעבר שלי הסקתי מסקנות :"לכבד את החיים"לעשות מה שאתה אוהב ולאהוב את מה שאתה "עושה" להמשיך להיות ציוני כי זה "פטריוטיות" (מגיע לנו כמו לכל שאר אזרחי המדינות)."צריך להשתמש בחיים ולא לבזבז אותם"לאהוב את המשפחה ולשמור על קשר אתם כי זה התא של החברה"

אני מאושרת שהוזמנתי לפרויקט זה , חושבת שזה מאוד חיובי להפגיש בין דורות וניסיתי לעשות את המיטב יחד עם הילד שהדפיס את הסיפור . הוא מאוד נחמד , זריז ופתוח לכל דבר חדש .תודה למורות ובמיוחד למנחת הפרויקט הזה : טלי ומקווה שיהיו תוצאות חיוביות לפרויקט זה ולגבי כולנו .