מאגר סיפורי מורשת

עופרה מנחמי אבגי נולדה באוגוסט שנת  1949, בעיר טבריה. להורים שרה ומרדכי מנחמי זכרונם לברכה, דור שישי בארץ ישראל. היא הילדה התשיעית במשפחה, ולה אחות תאומה בשם איילה. המשפחה מונה חמשה אחים וחמש אחיות: אסתר,אביבה, מנחם, שאול, אלי, אבשלום, יגאל, עופרה, איילה ומרים.

אביה של עפרה, מרדכי, הוא יליד הארץ שהתגייס לצבא הבריטי ולחם במלחמת העולם השנייה. במהלך שירותו הצבאי, זכה לאותות גבורה ועיטורים רבים, ונחשב לאיש חסון שכולם רכשו לו כבוד. בילדותה של עופרה התעסק בלכידת נחשים. אמה של עופרה, שרה, נולדה בביירות. היא מתוארת כאישה מיוחדת וחזקה מאוד, בעלת ערכים של רוח התנדבות ועזרה לזולת, ערכים אילו הנחילה לילדיה. שרה זכתה באות הוקרה ופרס של מאה לירות, מראש הממשלה דאז, דוד בן גוריון, על גידול משפחה "ברוכת ילדים". וזכתה במדליה נוספת בגין אימוץ, ששה יתומים מחוסרי בית שגידלה יחד עם משפחתה.

עופרה מתארת את ילדותה כתקופה נהדרת. לא היה חסר להם כלום בביתם והם חיו בשמחה, חום ואהבה. בילדותה נהגה לשחות הרבה בכינרת. היא מתארת את עצמה כשחיינית מעולה, ומספרת שזה היה הבילוי העיקרי בתקופתה בטבריה. בנוסף, נהגה לרקוד כשלוש פעמים בשבוע. היא אומרת כי בתקופתה לא היו יותר מדי מקומות בילוי או משחקים, ואלו היו עיסוקיה העיקריים בשעות הפנאי. היא מספרת כי לפני עידן הטלפונים בכל בית היה טלפון אחד שממנו היה אפשר להתקשר וזו הייתה הדרך היחידה לתקשר (חוץ מלהיפגש ולדבר פנים מול פנים).

עופרה פגשה לראשונה את בעלה, דוד אבגי, כשעזר לחלק חלב בעיר טבריה. דוד היה סגן אלוף בהנדסה קרבית, והכירה אותו כשנהג לצפות בה ובחברותיה רוקדות בכינרת. הוא היה מוכר בביתה, נהג לבקר אצלה הרבה והתקבל בחום ובאהבה על ידי משפחתה. הם נישאו בתאריך ה-22 בדצמבר שנת 1970, ועברו יחד לנתניה, בשל עבודתו של בעלה, כמורה לאלקטרוניקה וסגן מנהל בתיכון בעיר. הוא נפטר לפני כעשרים שנה. עופרה מספרת כי המעבר, והריחוק ממשפחתה והפרידה מהעיר טבריה, היו קשים בעבורה בהתחלה, אך לבסוף התמקמה נהדר בעיר והחלה לעבוד כספרית.

עופרה ודוד הקימו משפחה ולהם שלושה ילדים. בגיל עשרים ושלש ילדה עופרה את בתה הראשונה כנרת, שעובדת כאשת השקעות בנדל"ן ואמנות, ומתגוררת בתל אביב (כותבת הספר "הניצוץ שבי"). בגיל עשרים ושבע ילדה את בתה השנייה כלנית, ד"ר לעבודה סוציאלית, שחיה בלונדון (חיברה שני ספרים בתחום עיסוקה). ובגיל שלושים וארבע ילדה את בנה זיו, איש קבע שחי בדרום.

לעופרה שבעה נכדים ונכדות. מכנרת: ינון, אליה ותמיר. עופרה מתארת את ינון כילד מיוחד ומדגישה, כי הוא נוהג לשלוח לה שהוא אוהב אותה בכל יום. כיום הוא עוסק בצילום והתפרסם בקמפיין שערך כנגד לשון הרע. מכלנית: אוריה והילה, ומזיו: איתי ואור.

בגיל עשרים ותשע עופרה התחילה להתנדב בויצו (ארגון המסייע למשפחות ואנשים נזקקים). היא התנדבה שם במשך שלושים שנה, בתור מרכזת האירועים, והייתה עורכת אירועים שכל הכנסותיהם היו עוברות למשפחות במצוקה. עופרה הקדישה שנים רבות מחייה בסיוע לנזקקים והתנדבות למען הקהילה, ומתארת זאת כערכים שספגה מאמה.

כיום עופרה בפנסיה,ובזמנה הפנוי היא מפסלת, מציירת, ויוצרת תכשיטים להנאתה. היא נוהגת להיפגש עם אחיה ואחיותיה בקביעות ומבקרת רבות את ילדיה. היא מבקרת את בתה בלונדון פעמיים בשנה, והם מבקרים אותה גם פעמיים בשנה.

 השרשראות שעופרה מכינה

הזוית האישית

לירן וליאור: כתיבת הסיפור הייתה בעבורנו חוויה נהדרת, למדנו להכיר אדם נפלא בעל סיפור חיים עשיר, והתעניינו מאוד לשמוע את הסיפור של עופרה. אנו מודים לה על הזמן שהקדישה בעבורנו ועל הסבלנות הרבה ומקווים להישאר בקשר גם לאחר התכנית.

עפרה: אני שמחה מאוד על התכנית. זה ספור משפחתי יפה ואני גאה בו ברמה אישית. אתם, נערים מדהימים, חכמים, וחרוצים. שמחתי להכיר אותכם בתכנית הקשר הרב דורי.