מאגר סיפורי מורשת

סבתי נולדה בשנת 1946 בעיירה ולדנבורג שבפולין. היא נקראה ברכה ע"ש אמו של אביה. הוריה הם מרדכי ואסתר צוקר ויש לה אחות בכורה אחת ששמה שרה. שני אחים נוספים מתו בשואה בעודם תינוקות עוד לפני שהיא נולדה. בחו"ל לא היה להם בית קבע. אחרי מלחמת העולם השנייה המשפחה שלה נדדה באירופה.

בשנת 1949, כשהיא הייתה בגיל שלוש, הוריה שמעו ברדיו על הקמת מדינת ישראל והם עלו לארץ באוניית מעפילים, הגיעו לתל אביב וגרו במעברות. לאחר ימים ספורים עברו לבית נטוש של ערבים ביפו. בבית שלהם הייתה חצר גדולה והם גידלו שם תרנגולים וחיות אחרות ואף פעם לא הייתה בעיה רצינית של אוכל. סבתי ומשפחתה התאקלמו מהר מאוד בארץ והכירו אנשים וחברים חדשים. אביה למד את השפה העברית מה"חדר" כי הוא היה אדם דתי, אמה למדה את השפה מהעבודה ומחיי היום יום, היא ואחותה למדו עברית בעיקר מבית הספר והגן. אימא שלה עבדה כאחות ואביה היה חייט.

עם חבריה מהשכונה היא הייתה משחקת 5 אבנים, מחבואים, תופסת ועוד… בלילות הם היו עושים קומזיצים עם תפוחי אדמה, כמו בל"ג בעומר. כשהיא הייתה בת תשע, היא ומשפחתה עברו לגבעתיים ולכן את בית הספר העממי (כיתות א׳-ח׳) היא למדה בשני בתי ספר: יחיאלי בתל אביב ובורוכוב בגבעתיים. בהיותה בת 15 היא עברה לקיבוץ שריד ולמדה בבית ספר תיכון (כיתות ט׳- י״ב) שבקיבוץ. בקיבוץ הייתה משמעת חזקה ונוקשה והיה צריך לתת הרבה כבוד למורים. עם חבריה לקיבוץ הם היו עורכים מסיבות וטיולי טבע.

כיום, סבתי בת 73 ומתגוררת בפתח-תקווה. יש לה 3 בנות ו- 7 נכדים.

הזוית האישית

הנכד איתי: שמחתי מאוד לשמוע על עברה של סבתי, על המקום ממנו היא הגיעה ועל חוויות הילדות שלה. אלמלא תכנית הקשר הרב דורי, כנראה שלא הייתי זוכה לשמוע את הסיפורים האלה  ועל כך, אני שמח מאוד. אני מאחל לסבתי וגם לי, שתאריך ימים בבריאות ובאושר.