מאגר סיפורי מורשת

ההיסטוריה של סבתא רוזליה

סבתי נולדה בכפר ברומניה אשר נקרא מססוני דה ז'וס הנמצא בטרנסילבניה. בכפר הם היו המשפחה היחידה שבה היו יהודים, אך התנהגו אליהם כמו שמתנהגים אל בני הכפר האחרים.

בכפר שבו גדלה דיברו בשפות הונגרית ורומנית. בכפר שבו סבתי גדלה לא היו מים זורמים ולא חשמל, אך הייתה להם באר ממנה שאבו את המים לכל שימושיהם. בחגים ובמנהגים התנהלה המשפחה כמו התושבים הנוצרים בכפר – כך נהגו מחוץ לבית, אך בביתם הם התנהלו כיהודים ושמרו על החגים והמנהגים היהודיים.

סבתי שיחקה עם ילדי הכפר בנחל שחצה את הכפר לשניים וביער ברוב הימים. בקיץ הם טיילו יחפים במעלה הנחל וצעדו לתוך היער כדי לקטוף ולאכול פירות יער: פטל, דומדמניות ואוכמניות.

סבתא מספרת: "היחס אלי היה טוב, אהבו אותנו וכיבדו את משפחתי. בחורף במינוס חמש עשרה מעלות כשהנהר קפא היינו משחקים בגלישת מזחלות על הנהר הקפוא".

סבתא למדה  בכפר ילדותה, עד כיתה ב'. היא דיברה בשתי השפות בהונגרית וברומנית. היא הייתה בת שבע וחצי כשעלתה לארץ.

קצת על העלייה

העליה הייתה באניה דרך איטליה ומשם  הפליגו לנמל חיפה. לאחר תקלה ושהייה של שבועיים בנפולי שבאיטליה, הם הגיעו לארץ ישראל ישר לחיפה, היא זוכרת שהשעה הייתה אחת בלילה ומשם לקחו אותם במונית ישר צפונה, לראש פינה.

קשיי ההסתגלות ואיך התמודדו עם זה?

הקשיים שסבתא זוכרת שהיא עברה היו בעיקר בנושא של השפה והעבודה. הוותיקים של ארצנו התייחסו אליהם יפה מאוד ואף רצו אפילו לתת עזרה. סבתי הכירה את סבא שלי שהיה יליד הארץ, הם הכירו בקיבוץ גדות. הם התחתנו בקיבוץ גדות ושם סבתי ילדה את שלושת ילדיה.

כיום לסבתא יש שישה נכדים והיא חייה במושב שעל.

הזוית האישית

למדנו רבות אחד על השני והחוויה הייתה מאוד מרגשת