מאגר סיפורי מורשת

אבי נולד באובלגנה בגרמניה. היו לו עוד 9 אחים ואחיות, אימי נולדה בקלן בגרמניה והיה לה אח אחד. לי יש שתי אחיות, דליה ולאה.

גרנו 4 נפשות (לפני שאחותי הקטנה נולדה) בחדר שכור. השירותים, המקלחת והמטבח היו בחצר. בנוסף בחצר היה לנו עץ תות גדול. תמיד היו לנו אורחים ללינה. למרות שהיה לנו חדר יחיד תמיד היה מקום לכולם. שמרתי בשדה על התותים וכאשר הציפורים באו, הברחתי אותם בעזרת מיכסים של סירים.

ילדותי הייתה נפלאה, גדלתי בשדות ברמת השרון של פעם, להוריי החקלאים. הם אף פעם לא התלוננו.

ב -1951 עברנו לבית שבנו הוריי, גם במושבה החקלאית רמת השרון של פעם. שם נולדה אחותי הקטנה.

מכרתי פירות וירקות מהעצים שבחצר ומהשדות שבהן הוריי גידלו ירקות לתפארת, לאנשים מהסביבה הקרובה, שהגיעו מספר שנים אחרינו לרמת השרון. הוריי ז"ל עלו לארץ ב– 1936, כל אחד לחוד. חלק ממשפחתם הצליח לעלות לארץ ישראל וחלק נכחד בשואה. בבית לא דיברו בנושא השואה ועל המשפחה שנרצחה בגרמניה ובהולנד.

בערוב ימיו  סיפר אבי ז"ל על הפרידה מאביו, שליוה אותו באופניים .בעיניים בוכיות סיפר אבי שהוא היה כל כך שמח לעלות לארץ ישראל, ואילו אביו נפרד ממנו בדמעות.

הוריי ז"ל היו חלוצים. אבי ז"ל עבד ברכבת העמק ואימי ז"ל הייתה במשק פועלות בפתח תקווה.

אימי בחרה לגור ברמת השרון של פעם, בזכות זה, שכאשר הייתה בדרכה מקריית שאול לרופא ברמת השרון, ראתה קבוצת דתיים הולכים לבית הכנסת, וזה הזכיר לה את משפחתה בגרמניה. לכן היא אמרה לאבי "פה אני רוצה לגור".

הסתפקנו במועט. לא היה השפע שקיים היום. לבית הספר אוסישקין ברמת השרון, הלכתי מספר ק"מ מכיתה א' – ח'. כלי התחבורה שלנו היה אתון ועגלה. תיכון ברמת השרון לא היה באותם ימים ולכן רכבתי באופניים לתיכון בהרצלייה.

כשהייתי ילדה שיחקנו בחבל על הכביש כי היו מעט מכוניות, שיחקנו גם בקלאס וב– 5 אבנים.

לסמינר הקיבוצים בו למדתי הוראה, נסעתי כמקובל באותם ימים בטרמפים. באותם ימים לא הכירו את רמת השרון והייתי אומרת לנהג, שלקח אותי, שאני צריכה להגיע להרצליה, או לקריית שאול.

את בעלי הכרתי במועדון ריקודים בת"א. היות והייתי חיילת התאפשר לי להתחתן בוועד למען החייל בת"א.

את השירות הצבאי  עשיתי בירוחם, כמורה חיילת. חינכתי כיתה ו'.

כשהגעתי לירוחם, למרות שרמת השרון באותם זמנים לא הייתה משהו, הייתי המומה. מהר מאוד התחברתי למקום ולאנשים. באחד מביקורי הבית במשפחה בירוחם, אמרו לי "כשתהיי ראש ממשלה אל תשכחי אותנו".

נולדו לי 2 ילדים. בת בשם דורית ובן בשם שרון. עזבתי את ההוראה ועברתי לעבוד עוד 25 שנה בתעשייה האווירית. מאוד נהניתי להיות שותפה בעשייה מסווגת למען המדינה.

בגימלאות התנדבתי 8 שנים במתנ"ס בגדרה. לימדתי קשישות קריאה וכתיבה.

5 שנים התנדבתי במקביל בבית ספר, בפרויקט קריאה בהנאה, מטעם תנועת של"מ, שמטרתו לסחוף ילדים לקרוא. אחת התלמידות כתבה לי "שינית לי את החיים".

בגני ילדים התנדבתי ומאוד נהניתי בפרויקט זהירות בדרכים, גם כן  מטעם תנועת של"מ.

זכיתי ל – 4 נכדים מקסימים, ולהשתתף בפרויקט הקשר הרב דורי.

הזוית האישית

תודה למורה קרן כהן שסייעה, תמכה, הקשיבה והביאה אותנו עד הלום!