מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בארגנטינה בשנת 1937. 

 

מגיל שלוש הייתי בבית ספר ביאליק המרכזי בבואנוס אירס הבירה. עברתי מהגן לבית ספר יסודי משם לסמינר למורים בבנין הקהילה אמיה שעד היום לא יודעים מי האחראי לפיצוץ שהיה לפני 20 שנה. המקום הוא אותו מקום רק התאריך השתנה. סבתא חזרה לעבוד באותו בית ספר בתור מורה. לאחר מכן היתה מרכזת הכיתות הגבוהות. זאת אומרת על תקן סגנית מנהלת יחד עם מנהלת הגן  מרכזת הכיתות הנמוכות מרכזת התיכון וגם מנהלת בית ספר יסודי בספרדית שהיה במסגרת הממשלה. הכל תחת  ניהולו של מנהל כללי. 

 

ההורים שלי הגיעו שניהם מפולין מעיירה קטנה בשם נובידבור על יד העיר לידי. אבי רצה להגיע לארץ אבל אז תחת המנדט הבריטי לא קיבל אישור כניסה וכן קיבל ויזה לארגנטינה כדי להגיע לארצות הברית . אבל נישאר שם כי אז העזרה של היהודים שהגיעו לפניו עזרו לו  להשתקע במקום. אבי קיבל את ההודעה שעליו לנסוע לארגנטינה אבל אמו מירים דרשה שקודם הוא יקבל את הברכה של החפץ חיים שהיה בעיר ראדן. בגלל זה איחר לאניה שהפליגה מצרפת ואותה אניה טבעה בים. שלושה חודשים חשבו שהוא מת ואז הגיע מכתב שלו מארגנטינה.

 

אמי הגיעה בשנת 1931 והם התחתנו. אחי הבכור על שם סבא שלי נקרא ירחמיאל (מיקיי) קפלנסקי נולד בשנת 1933 ונפטר בשנת 1987. הסבא שלי ניפטר בגיל 37 כי אז הצבא הרוסי היה לוקח אותם ל-25 שנה וחבר טוב שלו (רופא) כדי שלא יקחו אותו עשה לו משהו בלב ומזה הוא נפטר.

 

אחותי טרזה (טייבה) נולדה בשנת 1942. הגיעה לארץ 3 שנים לפנינו עם בעלה פדרו קרשבסקי ושני ילדים והשלישי נולד בארץ. שמותיהם לוסיו לאורה ואלדד. סבא אליהו בארגטינה עבד יומם ולילה אמי היתה תופרת במכונת זינגר שעכשיו הוא הפריט הכי חשוב אצלי בבית, ולמחרת סבא אליהו היה יוצא למכור אותם. פעם הגיע הביתה ואמר לאשתו גולדה: מהיום אנחנו עשירים כי אני כבר לא חייב לאף אחד שום דבר, ואז צילצל הפעמון אחרי שאמי שמה את הכסף בארון….מי זה היה?הבן של אחד שהם הכירו מהעיירה  שלהם (לא יהודי) שביקש מהם הלוואה של חמישה פזות. אליהו הסתכל על גולדה  שהלכה לארון והביאה לו 10 פזות …שלא ראו  בחזרה אף פעם. למה?  אז התחילו לבנות את המטרו בבואנוס אירס  ואת מי לקחו לעבודה? רק רווקים שלא היתה להם משפחה. ובהפצצת אחת המנהרות אותו בן של השכן נהרג. בגלל זה אליהו תמיד טען שיש  לו מניות ברכבת התחתית  כי שם קבור הכסף הראשון שלו.  המשיך לעבוד והקים את המפעל בשם דה נובלה לייצור לבנים ובגדים  לנשים.

 

סבתא רבא שלי גולדה היתה בשלנית מעולה והיתה תופרת את הבגדים לבנות שלה. היא  נפטרה בגיל 62 או 64 אנחנו לא בטוחים כי נרשמה במקום אח שלה כדי שלא ייקחו אותו לצבא. היו יכולים לעשות זאת בגלל שאבא שלה יצחק היה ראש המועצה של העיירה. כתב היד שלו היה מהמם .יש לנו מכתבים שהוא שלח לבתו שכבר היתה בארגנטינה.

 

מתוך סיפוריה של סבתא שריתה:

סבתא שלי מרים בהיותה בארצות הברית תרמה כסף בשם בתה מלכה אשר נספתה בשואה למוסד בישראל אשר ממנו נהנים עכשיו ומשרתת את כל משפחתה וזה קופת חולים הכללית היתה אתנו  בבואנוס אירס 4 שנים ואז החליטה לעלות לישראל ונפטרה כאן בגיל 89 אחרי שנתיים מיום עליתה ארצההכרתי אותה בגיל 17 בארצות הברית  הגיעה לבוסטון (שם היתה גרה משפחתה של אמי גולדה) בשבע בבוקר ביום מושלג  אני עוד ישנתי ומה היו המילים הראשונות ששמעתי ממנה? monkey face. היא הייתה אשה מאד מיוחדת.

 

עוד ספור שסבתא סיפרה: זה היה בלונה פארק בבואנוס אירס לרגל יום העצמאות של ישראל. הנואם היה אלפרדופלאסיוס אחד המפורסמים במפלגת הסוציאליסטים. הקהל של הצעירים צעק כל הזמן: עליה עליה זאת האמת היחידה. לא נתנו לו לנאום. אז הוא הסתובב אליהם ואמר:  כל הכבוד לכם…אבל תדעו רק דבר אחד: גיל הנעורים זה גיל חולף…הסתובב שוב, נהיה שקט באולם ואז המשיך את מה שהיה לו להגיד. 

 

 

לסיפור המלא – לצפייה בסרטון באתר ביה"ס

תשע"ה