מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סיפורה של סבתא שרון

נעם ומעיין עם סבתא שרון וסבא עפר
סבתא שרון ומשפחתה - תמונת ילדות
שרון שעלתה מלונדון, מספרת לנכדתה, נעם, את סיפור תולדות משפחתה

מילדות לבגרות

אני שרון נבו (וויט). נולדתי בלונדון אנגליה ב- 7.5.1954 והגעתי עם הוריי לארץ ישראל קצת לפני גיל שנתיים. אני הבכורה ויש לי אח ואחות.

שורשים

סבי, ברנרד דב וויט (מצד אבי), נולד בשנת 1888 בעיר קובנו שבליטא. סבתי, אמה אדנוו, נולדה בשנת 1890 בעיר ריגה. סבי וסבתי התחתנו בשנת 1910. בשנת 1911 החליט סבי לעזוב את רוסיה בגלל המצב המעורער והיגרו לרודזיה ושנה אחר כך לדרום אפריקה. לסבי נולדו 5 ילדים.

תמונה 1

סבי וסבתי מצד אבי

אבי היה כורה במכרה זהב וגם למד באוניברסיטה.

תמונה 2

אבי באוניברסיטה בדרום אפריקה

 

בשנת 1949, אבי התנדב למח"ל (מתנדבי חוץ לארץ) והוא הגיע לארץ ישראל כדי לעזור במלחמת השחרור.

סבי, יוסף הוקר (מצד של אמי), נולד בשנת 1887 וגם הוא גר בעיר קובנו. סבתי, פסיה בלה פרייס, נולדה בשנת 1890 בעיר וילנה. הם נשאו בשנת 1910. סבי היה קוזאק, נושא כליו של קצין רוסי. סבתי הייתה חברה בתנועת ה"בונד" ובעת הפגישות החשאיות של התנועה נתפסה ונלקחה למאסר לתקופה קצרה. סבי וסבתי היגרו בגלל הפחד מהפרעות והם עברו ללונדון באנגליה. לסבי וסבתי היו 11 ילדים. המצב הכלכלי של המשפחה היה טוב.

תמונה 3

סבי וסבתי מצד אמי

 

ב- 1939 פרצה מלחמת העולם השנייה והאחים ואחיות הצעירים (ביניהם אמי) נשלחו לכפרים מחוץ ללונדון כדי להיות במקום שקט וללא הפצצות. האחים הגדולים שלהם התגייסו לצבא הבריטי. לקראת סוף המלחמה נפלה פצצה על הבית של ההורים שלי והכל התמוטט. למזלם הם נכנסו למנהרה של הרכבת התחתית ואף אחד לא נפגע. אחרי המלחמה אמי למדה הוראה באוניברסיטה.

תמונה 4

אמי באוניברסיטה בלונדון – חמישית מימין בשורה הראשונה

 

בשנת 1950 עלתה לארץ ישראל להיות עם חלק מאחיה ואחיותיה והם התיישבו במושב "הבונים" שבו היו הרבה אנגלוסקסיים (אנשים שמוצאם מארצות האיים הבריטיים או ממדינות דוברות אנגלית אחרות). במושב זה, בשנת 1952, הורי נישאו יחד בחתונה משותפת עם אחותה של אמי ועם מח"לניק מדרום אפריקה.

תמונה 5

חתונת הוריי במושב הבונים

 

זיכרונות ילדות

עלינו לארץ ישראל באוניה מאנגליה וגרנו במושב הבונים.

תמונה 6
    אני והוריי באנגליה בחוף הים

תמונה 7

אמי עם ילדי הגן במושב הבונים

אבי היה מהנדס מכונות. עברנו הרבה דירות וכמה בתי ספר בגלל מקום העבודה של אבי אבל נהניתי עם החברים בכל מקום. פעם גרנו בצהלה ואהבנו סיבוב נסיעה של ג'יפ צבאי. באותם ימים, החלב היה נמכר בבקבוקי זכוכית והחלבן עבר מבית לבית והביא חלב. היה גם מחלק קרח שנסע על עגלה ועליה גושי קרח גדולים. בעגלה נמכר גם נפט ששימש למילוי התנור.

ימי הילדות היו ימים בלי טלוויזיה ובלי מחשב. את רוב הזמן בילינו במשחקים בבית ובחוץ. היו הרבה משחקים – קפיצות בחבל, קלאס, גומי, חמש אבנים, ג'ולות, "סבתא סורגת", דוקים, גוגואים, "שלום אדוני המלך", משחקי כדורים למיניהם ועוד הרבה.

מלחמת ששת הימים

במלחמת ששת הימים הייתי בת 13 וגרנו בפתח תקווה, ליד כפר סירקין. ילדי כיתה ז', הכיתה שלי, מילאו שקי חול כדי להגן על בית הספר. בבית היו הכנות למלחמה – חלונות עם וילונות כהים, בריסטולים למניעת אור ופסי נייר דבק למניעת שברי זכוכית. ביום המלחמה הייתה אזעקה והילדים שנשארו בבית הספר נכנסו למקלט. היו קולות מטוסים ובום של פצצה. למזלנו לא הייתה פגיעה בבית הספר והלכנו הבייתה במהרה. אבי גויס להג"א (הגנה אזרחית) והצליח לבוא אלינו מידי פעם.

תמונה 8

אבי מגויס במלחמת ששת הימים

 

לאט לאט שמענו על המכה שחיל האויר הנחית על מדינות ערב, על כיבוש השטחים בסיני, הגדה המערבית והגולן, ובמיוחד על שחרור העתיקה בירושלים. זה היה כל כך מרגש, כל כך מסעיר. קצת אחרי המלחמה נסענו לטיול לירושלים, דרך לטרון (עד אז היינו נוסעים בדרך עוקפת, דרך פרוזדור ירושלים, והדרך הייתה מאד ארוכה). עברנו מקומות שרק שמענו עליהם: לטרון, בית לחם, קבר רחל, הכנסיות, וכמובן העיר העתיקה והכותל המערבי.

טיילנו גם לרמת הגולן. קשה לתאר כיצד כבשו את המקום הזה, עם הבונקרים והחפירות שהיו שם. עלינו למעלה וראינו כמה יפה המראה של המדינה ואזור הכינרת.

שירות צבאי

בתיכון היו לנו פעולות של הגדנ"ע (גדודי נוער). בפעילויות האלה לימדו אותנו תרגילי כושר, תרגילי צעידה, תירגול ברובים, ועוד פעילויות לצורך הכנה לצבא.

תמונה 9

פעילות בגדנ"ע – אני הראשונה בצד ימין

 

באוגוסט 1972, התגייסתי. הוצבתי לקורס תכנות ביחידת המחשב של חיל האויר לתקופה של 6 שנים. העבודה ביחידת המחשב הייתה שונה לגמרי מהפעילות היום עם מחשבים. המחשבים היו בגודל של חדר שלם (היום מחשב אחד קטן מכיל אלפי נתונים). הכל הוקלד על כרטיסים מיוחדים שהוזנו לקורא כרטיסים ועובדו על ידי המחשב. להקלדה של כמויות גדולות היו משתמשים ב"נקבניות" שהיו בנות שאומנו להקלדה מהירה, כמו כתבניות, ומקבלים דפים  ומחזירים כרטיסים מנוקבים. את הכרטיסים היו מזינים לקורא כרטיסים שהיה מעביר לעיבוד ומקבלים מהמחשב תוכנית שנכתבה, הוראות ביצוע ואופן הפעלה של התוכניות. במחשב השתמש בשפה מיוחדת שהיו בה תאי זכרון לביצוע פעולות. כל תוכנית הייתה של אלפי פקודות קוד.

לפני סוף שירות החובה שלי קבלתי תעודת הצטיינות חיילית. את תעודת ההצטיינות חילק בני פלד, מפקד חיל האוויר, זה היה מאד מרגש.

מלחמת יום הכיפורים

ביום הכיפורים של 1973, בשעות הראשונות של התפילה בבית הכנסת, אחותי קראה לי והודיעה לי שאני צריכה לצאת לצבא. אבי מיד נסע איתי לבסיס ברמת גן. לאט לאט נוספו עוד ועוד חיילים וחיילות ונשמעו אזעקות בכל רחבי הארץ. כמעט כל ימי המלחמה קבלו עלי לטפל את מצבת האויר, עדכנתי את הנתונים, והוצאתי להם דוחות איוש בטייסות ובמקומות אחרים. הייתי צריכה לטפל בעדכון מיידי של כאלה שנהרגו, או נעדרים, או נלקחו בשבי. זה היה קשה להפנים מה שקורה אז. פתאם הכרתי אנשים בצבא, כאלה שאני מכירה אותם. שני חברי כיתה שלי נהרגו, בן דוד של בת דודתי ושכנים שלנו גם הם נהרגו. חברים שלי עברו קרבות קשים ונוראים. זה היה קשה לתאר.

אהבה ממבט ראשון

בגיל 20 הייתי עדין בחיל האויר. היו הרבה פעילויות, במיוחד אחרי מלחמת יום כיפור, והיו תרגולים רבים על הפעילויות האלה. בסוף שבוע אחד, אחרי הרבה פעילויות, בת דודתי הזמינה אותי לבלות בסוף השבוע והכירה לי בחור מקסים. היה לנו ערב נפלא ויום שבת נהדר. ביום ראשון, עפר, אישי היקר, הזמין אותי לאירוע גדול של חיל האויר (במקרה שנינו היו בחיל האויר). אמנם היינו בצבא והיינו עסוקים מאד, שנינו וכל אחד מאיתנו, מצא זמן להיות יחד, במיוחד בסוף השבוע.

מהר מאד הבנו את מה שהרגשתי עוד בערב הראשון, שאנחנו נועדו להיות יחד. אחרי שבועיים כבר דיברנו על נישואים. אחרי חודשיים הודענו למשפחותינו והם שמחו מאד. חששנו שזמן החתונה תתנגש עם הפעילויות הצבאיות שלנו, אבל למזלנו מפקד חיל האויר אישר להפסיק את הפעילות הזו ולתת לנו זמן לחתונה שלנו ולירח הדבש שלנו.

תמונה 10

עפר ואני בחתונתנו יחד עם הסבים והסבתות של עפר

 

קישור לסיפור: סיפור תולדות משפחתו של סבא עפר נבו

 

 

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת מפגשי תכנית "הקשר הרב דורי" בבית הספר.

מילון

נקבניות
בנות שאומנו להקלדה מהירה (כמו: כתבניות). הן ניקבו חורים על גבי כרטיסים.

ציטוטים

”ימי הילדות היו ימים בלי טלוויזיה ובלי מחשב. את רוב הזמן בילינו במשחקים בבית ובחוץ.“

הקשר הרב דורי