מאגר סיפורי מורשת

סבתא שולה עלתה לארץ ממרוקו בשנת 1956 כשהייתה בת 3. אני לא זוכרת איך זה היה, אבל מהסיפורים של הוריי ואחיי אני יודעת שכל תקופת החיים של הוריי במרוקו, החיים היו מצוינים ואחיי למדו במקומות טובים. בתקופה האחרונה בהיותם במרוקו, הייתה התמרמרות גדולה מצד הערבים המרוקאים, והיה פחד גדול מחטיפות של ילדים והתנכלות מצד הערבים, ולכן הם החליטו לעלות לארץ ישראל בחשאי בלילה דרך גיברלטר (גבול ספרד) באוניה. לא לקחנו איתנו דבר מלבד מה שהיה עלינו.

כשהגענו לארץ ישראל העלו אותנו על אוטובוסים ויישבו אותנו בנתיבות (עזתה כך הייתה נקראת נתיבות בעבר) לא הייתה לנו ברירה ואסור היה לשאול שאלות בנושא. הגענו לצריפים וחיינו חיים מאוד קשים.  היינו צריכים לשאוב מים מהבאר והיו שירותים משותפים מחוץ לצריפים. עכברים היו עולים עלינו בלילות ועוד….. יחד עם כל הקושי סגדנו לארץ ישראל ומבחינתנו אסור היה להתלונן. לאחר כשנתיים החלו לבנות דירות מאבן ולאט לאט החלו ליישב את כולם, היה עוני גדול ומחסור באוכל. בשתי ידיים  בנו ועבדו קשה בחקלאות. משפחתי מנתה 12 נפשות, ילד בן שנתיים נפטר, עקב טיפול רפואי שלא התאים לו, וילדה בת 12 שהייתה חולה ולא קיבלה טיפול נפטרה אף היא.

כשגדלנו, כולם הלכו בבוקר לגנים ולבתי הספר ומי שהיה יותר קטן ולא יכול ללכת לגן, אמא שלי הייתה מטפלת בהם, ואבא שלי היה הולך לעבוד ומביא את הפרנסה הביתה, כדי לחיות וכדי לקנות את הדברים שהיו דרושים באותו הזמן.

אחרי הלימודים והגנים היינו אוכלים כולם ביחד ארוחת צהריים ואחרי ארוחת הצהריים היינו משחקים משחקים כגון: כדורגל, מחבואים, חיי שרה, חבל, משחקים משחקי כדור.

כשכבר היה קצת חשוך, היינו הולכים להתקלח, לאכול ארוחת ערב ולישון.

כשגדלנו, התחלנו לעבוד כדי להביא עוד פרנסה הביתה, וכשהיינו חוזרים היינו עוזרים להורים שלנו ומה שהם ביקשו עשינו וצייתנו לבקשתם.

אחרי כמה שנים גדלנו, התחתנו והיו לנו ילדים.

בחגים היינו יושבים כולם סביב השולחן, ילדים,נכדים, הורים. כשסיימנו לאכול היינו מספרים בדיחות, צוחקים כולם ביחד, מצטלמים.

אני זוכרת שבשביל לקבל אוכל,  קודם כל היינו צריכים לקבל בולים, פעם בחודש למצרכי אוכל והייתה באה משאית לחלק לכל משפחה את המזון שנתנו לה.

כיום, אחרי תקופה ארוכה כשגדלנו יותר, הורינו נפטרו וכל אחד חיי את החיים שלו ואת החיים של המשפחה שלנו. גם היום אנחנו עושים ארוחות משפחתיות ביחד.

אני כיום עובדת במשק בית, כיוון שאז לא היה להוריה אפשרות לשלוח אותי ללימודים. היום אני חיה באושר ובבריאות עם כל המשפחה.

הזוית האישית

היה לי ממש כיף לגלות דברים על סבתא שלא ידעתי כמו: שהם עברו קשיים רבים בזמן העלייה לארץ. לפגוש את סבתא היה לי ממש קל כיוון שהיא רוב הזמן בבית שלי. ולפי דעתי זו היתה חוייה לדעת מה ההבדל בין הנגישות לפעם לעומת היום.