מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סיפורה של סבתא פפי

אני וסבתא לקראת מסיבת החתונה של אחי סבתא
דודתי ואני אצלה גדלתי עד גיל חמש.
סיפורה של ילדה שנמסרה בגיל שנה וחצי למשפחת אומנה שכל עולמה היה הבובה קמלוצה

קמלוצה – בובתה של סבתא פפי

נולדתי בשנת 1957 בעיר קלוז שברומניה וזו אני עם בובתי קמלוצה

תמונה 1

אמא שלי לא יכלה לגדל אותי, והיא מסרה אותי לקרובת משפחה, דודתי, שלא היו לה ילדים, והיא גידלה אותי מגיל שנה וחצי עד גיל חמש. בגיל חמש ב-1962 ההורים שלי קיבלו אישור לעלות לארץ  ולקחו אותי איתם.

האמת,  הזיכרון הראשון שלי הוא הבובה שלי קמלוצה, זאת הייתה בובה מקסימה, הפנים מחרסינה, גוף מבד ומלאה בסוג של צמר גפן. הרגליים מחרסינה והיו רואים את כל האצבעות שלה הבולטות. היא הייתה אהבת חיי.

בתור אחת שמגיל שנה וחצי גדלה בסוג של משפחת אומנה, הבובה הייתה כל עולמי, לפעמים היה נדמה לי שהיא מחייכת אלי כשאני עצובה, או בוכה מגעגועים. אפילו לא ידעתי למי בדיוק אני מתגעגעת, שהרי לא ממש הבנתי מי הם הורי. לפעמים כשקיבלתי עונש והייתי צריכה לעמוד בפינת החדר, הייתי מביטה אחורה, רואה את הבובה וידעתי שאני יכולה לחזור ולחבק את הבובה והיא שלי ורק שלי ולא הייתי צריכה לחלוק אותה עם אף אחד.

הבובה הזאת עברה איתי את סיפור העליה לארץ, היא כאבה את כאבי כשהשוטרים הרומנים חשדו שבגב הבובה מוטמן אוצר, וחתכו אותה בסכין חדה, לקול הצרחות שלי, על שתלשו אותי ממשפחת האומנה, שהצמידו לי הורים ואח שלא הכרתי, שתלשו אותי מהמדינה ומעבירים אותי למדינה אחרת. ויחד תפרנו את הגב שלה ואני תפרתי לאט לאט עם השנים את הקרעים של חיי.

בדרך לארץ,  אחרי הטראומה של חיתוך גב הבובה, אני איבדתי את קולי. אחי חשב שאני אילמת, ואני לא רציתי לדבר עם האנשים הלא מוכרים האלו שלקחו אותי מהסביבה הבטוחה שלי של משפחת האומנה. העבירו אותנו בטיסה לפריז, ושם אבי שקיבל כסף מהסוכנות רצה לפנק אותנו ולקח אותנו למסעדה, העלות של הארוחה הייתה כל כך גבוהה שנאלצנו לחזור ברגל לאזור הקליטה שלנו כי אבי שילם על הארוחה כמו 4 חודשים של מחיה.

לבסוף, ב-1962, קיבלנו אישור לעלות לארץ. הגענו לנמל, לפנינו עגנה אוניה ענקית בשם פלמירה והיעד שלה היה חיפה בארץ ישראל.

השייט מצרפת לארץ, היה מלווה בסערות בים, כולנו הקאנו, נעלי הבית שלי עפו מעבר לסיפון לים, ולאימא נפלה המזוודה ובקבוק הבושם התפוצץ בין כל הבגדים שלה, חוויה נוראית וכל כך שמחנו שסוף סוף האוניה עגנה בנמל וירדנו ממנה, לא משמחת הארץ, אלא כמו הרצון העז להרגיש אדמה בטוחה לרגלינו.

כאשר הגענו,  ישר החליטו שהשם שלי שהיה ברומניה פפי, שונה בצרפת על ידי הסוכנות לפאולט, שונה שוב כאן בארץ לפנינה.

כבר לא ידעתי מי אני ומה שמי, מי הורי ומי היו אלו שגידלו אותי, מה זאת השפה הזאת הלא ברורה? ומי הם בעלי הפנים החמורות שקלטו אותנו וששלחו אותנו אחר כבוד לעיר שכוחת אל בזמנו, אשקלון.

הזוית האישית

רוני הנכדה: אני מאוד אוהבת את התוכנית, בעקבות התוכנית אני וסבתא מאוד התחברנו והתקרבנו אחת לשנייה. אני יותר מדברת ונפגשת עם סבתא. עכשיו, בזכות התוכנית אני יודעת הרבה יותר דברים שקשורים לסבתא שלא ידעתי קודם לכן. תודה למורה שני שהובילה את התוכנית ובזכותה נהננו יותר.

סבתא פפי: הקשר ההדוק בין הילדים להוריהם הוא כמעט מובן מאליו. ואז מגיע דור חדש, דור הנכדים. רוני היא נכדתי הבכורה. הנכדה שבזכותה קיבלתי את התואר סבתא. זה משהו שלעולם ומעולם לא ילקח מאיתנו. זה חוט שזור של אהבה שמחבר בינינו. בימים שנקראנו לשבת יחדיו, ישבנו מחובקות, הסתכלנו אחת לשנייה בעיניים, ליטפנו אחת את השנייה, צחקנו, התעצבנו לעיתים מהזכרונות, הקמנו יחדיו פרויקט שיונצח לעולם בבית התפוצות. עדות לחיבור והאהבה הגדולה הזאת. נשאר לומר תודה, תודה ושוב תודה להדרכה המרגשת, היוצאת דופן והמכילה של שני המנחה שהובילה את הפרויקט ונענתה לכל בקשה שלנו.

מילון

מדינה קומוניסטית
קומוניזם:שיטה כלכלית חברתית שבה מוצרי ההון בבעלות משותפת,תוך שמירה על שיוויון כלכלי חברתי של כל התושבים.

ציטוטים

”"תהיו בני אדם, והשאר יבוא אחר כך".“

הקשר הרב דורי