מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סיפורה של סבתא סימי

סלפי של הנכד פז וסבתו סימי
תמונת האחים של סבתא סימי ואימה
סיפורה של סבתא סימי על העלייה לארץ

שמי סימי פז לבית אדרי. נולדתי במרוקו בעיר מקנס. תהליך העלייה ממרוקו לישראל היה שבשנת 1950. לא העלו הורים עם יותר מ-4 ילדים. אז בשנת 1949 עלו שני אחיי הגדולים, ואני עליתי בגיל 6 עם עליית הנוער. בשנת 1950 אני ושני אחי עלינו לישראל עם עליית הנוער ושמו אותנו בסוג של ארמון במרסי "שאטו ג'לנס". בשנת 1951 בחנוכה, בזמן שאני רקדתי את ריקוד הסביבון, הבריחו את שני אחי למשאית שלקחה אותם לנמל במרסי, לאנייה שקראו לה "ארצה". כאשר גיליתי שאחי אינם, בכיתי הרבה מאוד ואז והיצמדו לי אחות מבוגרת ואח בגילי שהם לא אחי. בשנת 1952 גם אני עליתי עם האנשים שהצמידו לי, באניית "ארצה".

הגענו למחנה העולים שקוראים לו "שער עלייה", שזה היה מחנה בו ריכזו את העולים שבאו מצפון אפריקה. שם הסתובבתי קרוב לחודש, עד שיום אחד ראיתי את אבי שבא לבקר את אחי הקטן שהיה בן שנה שהיה מאושפז במחנה העולים. כשראיתי את אבי התחלתי לצעוק ולבכות "אבא"! וכבר באותו ערב אבי לא הסכים להשאיר אותי שם במחנה עולים והבטיח שלמחרת אנחנו נבוא לסדר את הניירת. אבא לקח אותי אל משפחתי, שגרו במעברת צריפים ובדונים ושם והתאחדתי עם משפחתי.

כאן התחילו חיי בארץ, גרנו התחילה במעברה ולאחר כמה שנים עברנו לגור בשיכון {דירות של 4 משפחות}. זו היתה דירה עם חצר, שם גידלנו עגבנייה, גזר, צנון, פטרוזיליה ועוד והיה לנו לול של כמה תרנגולות, כמה ברווזים, תרנגולי הודו ועז. מהתרנגולות היינו מקבלים ביצים ובשר וחלב מהעז. כי בשנות ה-50 היה צנע בארץ ובשר היינו מקבלים רק בתלושים.

הזוית האישית

החוויה הייתה שהיה מאוד מעניין איך סבתא עלתה לישראל ממרוקו וגיליתי הרבה על סבתא ועל חוזקה.

מילון

בדונים 
צריף העשוי מבד

ציטוטים

”עליתי בגיל 6 עם עליית הנוער“

הקשר הרב דורי