מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סיפורה של סבתא נילי גדות

אני וסבתא שלי בתהליך הכנת הסיפור
אני וסבתא שלי בתהליך הכנת הסיפור
הקמת המדינה חרף התנאים - ניצחון הרוח

שמי נילי, נולדתי בפתח תקווה בשנת 1944, מספר חודשים לפני שתמה מלחמת העולם השנייה. אמי קיבלה את הידיעה סמוך ללידתי כי כל משפחתה נרצחה באושוויץ. אבי הציע לקרוא לי בשם סמלי שביטא את אמונתו שאף על פי כן, ולמרות הכל –

נ – נצח          י – ישראל         ל – לא        י – ישקר

וכך נקרא שמי בישראל נילי, מתוך אמונה שחרף כל הצרות שעבר עם ישראל, העם ימשיך להתקיים. הוריי היו חלוצים שעלו לארץ בשנת 1930 מתוך כמיהה לארץ ישראל ומתוך רצון לבנות חיים חדשים, חיי שיתוף ואחווה בקיבוץ. הם הקימו קיבוץ בעמק יזרעאל תוך קשיים מרובים. הם חלו בקדחת, סבלו משכניהם הערבים ששרפו להם את היבולים, ולא פעם ידעו חרפת רעב. היות והם הגיעו מהגולה הם לא ידעו לעבד את האדמה ולהצליח בחקלאות. הם לא אמרו נואש, ולאט לאט הם למדו מתוך השגיאות והפכו את הקיבוץ לגן עדן.

בנם הבכור, אבי, נולד בקיבוץ שהם הקימו: רמת דוד בעמק יזרעאל. הילדים בקיבוץ לא גדלו בחיק הוריהם, אלא בבית הילדים. אימא שלי, בלה, סבלה מאוד מזה שראתה את בנה בכורה רק שעה ביום לכן היא מאוד רצתה לעזוב את הקיבוץ. אבא שלי הבין אותה ושניהם עזבו את הקיבוץ והתחילו בחיים חדשים. אחרי נדודים הם הגיעו לפתח תקווה ובה הייתה להם דירה קטנה: חדר אחד היה מושכר למשפחה אחרת, והמטבח וחדר האמבטיה עמד גם לרשות המשפחה הנוספת שגרה בבית. הצפיפות הייתה ממש קשה אבל כך חיו כולם. עדיין לא הייתה לנו מדינה, והשאיפה של המבוגרים הייתה שתקום.

אנו הילדים חיינו חיי ילדות רגילים ונהגנו לשחק בשדה שליד הבית במשחקי ילדים שונים כמו חמש אבנים, קלאס, שוטרים וגנבים וחמור ארוך. האחים הגדולים שלנו הביאו לנו מהירקון קנים ומהם יצרנו עפיפונים. לא היו ניירות צבעוניים בתקופה ההיא ולכן השתמשו בניירות עיתון ובדבק שעשוי מקמח ומים. העפיפונים מהקנים וניירות העיתון עפו מעלה מעלה ורצנו עמם בשדות במשך שעות רבות. באותה התקופה, בהיותי בת ארבע, נערכה בבית האומות המאוחדות הצבעה האם תהיה לנו מדינה או לא, המתח היה רב מאוד. בין כל השכנים היה רק מקלט רדיו אחד שניתן היה להאזין בו למהלך ההצבעה באו"ם. כל ההורים והילדים הצטופפו בחדר אחד והאזינו בדריכות להצבעה. בסופו של דבר ההורים פרצו בקולות שמחה וששון, התחבקו אחד עם השני ובכו מרוב אושר: "יש לנו מדינה". אנו הילדים לא הבנו בדיוק את המשמעות הגדולה שבהחלטה, אך צהלנו ושמחנו יחד עם ההורים. למרות השעה המאוחרת, ההורים עם הילדים יצאו לרחוב הראשי. הרחוב כבר היה מלא בחוגגים שיצרו מעגלים רקדו ושרו. הוריי ואני הצטרפנו אל אחד המעגלים ורקדנו בהתלהבות רבה. אחי שהיה כבר בן 13 אז, הצטרף למעגל הצעירים שרקדו יחדיו.

השמחה לא נמשכה זמן רב. הערבים לא השלימו עם כך שהאומות המאוחדות אישרו לנו את הקמת המדינה ופרצה מלחמה עקובה מדם בינינו לבין הערבים. היינו מעטים מול רבים, כך החלה מלחמת העצמאות. שבע מדינות ערב עלו עלינו לכלותינו: הם היו רבים והיו מצוידים בכלי נשק רבים וחדשים. החיילים המעטים שלנו היו מצוידים בידיעה שאם הם לא ינצחו בקרבות נאבד את זכותנו למדינה, הם חירפו נפשם למען המטרה ובסופו של דבר בזכות הנחישות שלהם וההקרבה ניצחנו במלחמה ומדינת ישראל הפכה להיות עובדה קיימת.

בינתיים, בשנת 1945 הסתיימה מלחמת העולם השנייה. מיליוני פליטים שרדו את השואה. הם היו חסרי כל, חלשים, נואשים ועצובים כי הם איבדו את בני משפחתם. רבים מהם עלו לארץ והשתכנו במעברות. משפחתנו הזמינה מספר ניצולי שואה ממשפחתם לגור עמנו. למרות שהדירה הייתה קטנה וצפופה, הוריי דאגו בהתחלה לכל מחסורם והעניקו להם אהבה וביטחון. לאט הניצולים התגברו על יגונם, למדו לדבר עברית והתחילו להשתלב במעגל העבודה. למרות הקשיים האדירים והגעגועים לבני משפחתם שנרצחו בשואה, הם הצליחו לשקם את חייהם, ניצחון הרוח.

הזוית האישית

הנכדה מיכל: נהניתי לשמוע את הסיפור של סבתא. הוא היה מעניין ולמדתי מילים וביטויים חדשים. ומעל הכל למדתי שהנחישות והאמונה מנצחים את רוב הקשיים.

מילון

ניצחון הרוח
כשהאופי והנחישות מנצחים את הקשיים הפיזיים.

ציטוטים

”הוריי לא אמרו נואש, לאט לאט הם למדו מתוך השגיאות והפכו את הקיבוץ רמת דוד לגן עדן“

הקשר הרב דורי