סיפורה של סבתא מרים קרא אטיה
סבתא מספרת את סיפור העליה מלוב לארץ ישראל
<?xml encoding="UTF-8">
זכרונות ילדות סבתא מרים אטיה לבית קרא ילידת לוב 1940.
ילדותי הייתה נהדרת גדלתי במשפחה עם 10 ילדים בעיר בֵּנְגָֿאזִי שהיא העיר השנייה בגודלה בלוב. סבתי גרה איתנו בבית, חיינו התנהלו בשקט ושלווה עד למלחמת העולם השנייה . למדתי בבית ספר איטלקי כיתה א' ב' . ואחר כך עלינו לארץ ישראל.
שואת יהודי לוב, יהדות לוב סבלה מהגרמנים ובשל היותי קטנה אני לא כל-כך זוכרת מה קרה. אבל כשהייתי ילדה בת 7 זכור לי שהערבים התנכלו ליהודים ובשנת 1948 עם קום מדינת ישראל יהודי לוב עלו לא"י והתפזרו לכל חלקי הארץ.
ילדותי
"גדלתי במשפחה גדולה חמה ואוהבת של עשרה אחים, אבא אליהו אטיה אמא מיסה תמם וכמובן סבא שמואל וסבתא שרינה שגם הם גרו יחד איתנו עד יום מותם . כילדה אני זוכרת רק משחקים עם חברות בבית, בשל הסכנה להתנכלות מצד השכנים הערבים.
אחת מחוויות הילדות הזכורה ליקשורה לסבי. בשנת 1946 סבי היה בבית הכנסת. באותה תקופה היו בתקופה אמצעי תקשורת, הוא חזר הביתה מבית הכנסת והכריז שכל הילדים חייבים לצום על מנת שהיהודים באירופה לא ימותו ע"י הנאצים. כך נודע לנו על המתרחש ביהדות אירופה ועל השואה גילויי האנטישמיות וגילויי השנאה כלפי היהודים בלוב הייו רבים וסכנו את חיי היהודים בלוב הערבים בזזו חנויות של היהודים ועשו פוגרומים . זה נמשך עד שנת 1947 הערבים שרפו לנו את הבית וכל הרכוש עלה בלהבות.
זה היה בערב שבועות, לכל הילדים תפרו בגדי חג חדשים לבנים והתרגשו לקראת החג אולם השריפה כילתה את כל הרכוש שלנו. עם הכרזת הקמת מדינת ישראל .ערבים הגיבו בצורה מאוד אלימה וקיצונית. הם החליטו לפגוע בכל היהודים: שרפו בתים, חטפו ילדים וילדות לבתים של הערבים והרגו גם יהודים ללא הבחנה . ואז היהודים החליטו לעלות לא"י. לפעולות אלו קראו "פרהוד " והם היו בחסות השלטונות שהעלימו עין מפעולות האיבה האלו.
ההחלטה לעלות לארץ ישראל
לאור האירועים אבא החליט שאנו עולים לארץ ישראל . מה גם ששרפו את הבית שלנו באישון לילה ונשארנו בבית של שיח השכונה שהגן עלינו. לשיח קראו שיח פראג' נשארנו שם מספר ימים ותוך חודש נאלצנו לעזוב את לוב. בחסות החשכה נסענו לטריפולי ומשם לנמל שם עגנה אוניה ישראלית בשם: "עצמאות " בתאריך 5.9.1949 הגענו לחופי ישראל לשער העלייה בחיפה , שנקראה גם סאן לוקס.
הגענו לחיפה לשער עליה בחיפה שם גרנו באוהלים ושם גם חגגנו את חגי תשרי הראשונים בארץ ישראל. בחג סוכות העבירו אותנו הסוכנות היהודית לפרדס חנה ואחר כך לטבריה וחזרה לחיפה. היו ימים מאוד קשים בספטמבר 1949 בפרדס חנה. שיכנו אותנו באוהל. בשנות 1950 ירד שלג בכל הארץ גובהו היה 70 סנטימטר! הוא נפל על כל הילדים שהיו באוהל ובתוך האוהל דלקה מדורה כדי לחמם את הילדים. האוהל קרס מעוצמת כובד השלג סבי שהיה איש מבוגר הרים את שוליי האוהל על מנת להוציא את הילדים מתוכו. בפרדס חנה היה חדר אוכל , העבירו את המפונים לתוך המסעדה ועשו קו הפרדה עם סדינים לכל משפחה, וזאת הילדות שזכורה לי.
בשנות 1952 למדתי במעברת טבריה בגלל שהייתי תלמידה חרוצה המליץ עלי מנהל בית הספר, מר ברזני שאלך ללמוד בבית ספר עממי בטבריה. אבי ז"ל לקח אותי להירשם לבית הספר, נכנסנו למזכירות בית הספר, והמזכירה הזמינה את מנהל בית הספר וברגע שנכנס המנהל דיבר עם המזכירה ביידיש ובמילים האלה: "ניאשט ברינג רזיזת שוורץ" והמשפט הזה אומר: לא לקבל ספרדים. וזה המשפט שזכור לי הכי קשה בחיים.
היום אני גאה במוצאי, יש לי 7 נכדים אשכנזים ו-7 נכדים ספרדים. כולם אותו דבר .ובזה ניצחתי את הגזענות…מערכת בחירות משעשעת אז באותם הימים היו ימי בחירות משעשעים. קיבוצי עמק הירדן היו מביאים לנו כל מיני משחקים, אוכל והיו משכנעים אותנו להצביע למפלגות ולזה היום קוראים לזה שוחד בחירות. אני מקווה שהמדינה התבגרה והעם יצביע לטובת המדינה.
החיים במעברה לא היו פשוטים היה מאוד קשה כי כל המגורים היו פחונים והטמפרטורה הייתה מגיעה עד לחום 40-42 מעלות c.ועברנו המון קשיים אך לא התלוננו למרות הקשיים הרבים. ידענו שאין לנו מדינה אחרת והסתפקנו במה שיש.
סדר פסח, חגים ומועדים בבית אבי
סדר פסח, בבית אבי היינו עשרה אחים, זוג הורים וסבא וסבתא. היינו ביחד ארבעה עשר איש היינו עורכים שולחן של עשרים וחמישה איש על מנת להזמין משפחות שלא יכלו לעשות חג לשבת איתנו. אני ממשיכה את המסורת כי גם אנחנו עושים שולחן גדול ושמחים לעשות עם משפחות אחרות איתנו חג. ערך הסדר היה לשים את כל המאכלים על השולחן כגון: זרוע, מצות, חרוסת, מרור, חזרת, לימונים, חסה והייתי מכינה פיתות שהם כשרות לפסח.
כל מה שסבתא עושה…אחרי הסדר היינו מסדרים את הילדים והם היו מקבלים המון מתנות. והילדים היו מחפשים את האפיקומן.קערת הסדר כוללת: מצה, חסה, כרפס, חזרת, חרוסת, זרוע, ביצה, תפוח אדמה, ומלח.ארוחת חג: מרק, קניידלך, חרימה, דג חריף, אורז, מפרום, פסטליים, זרוע בתנור, שישה סוגי סלט (גזר, מנגולד, סלק, פלפלים, תפוחי אדמה, ביצים), תבשיל לפירות יבשים, ועוגת שוקולד פרווה.
עצמאות, בשנות ה 1950 זו בעצם הייתה העצמאות הראשונה שלי. הייתי גרה בטבריה, והיו את קיבוצי עמק הירדן ואלו שמותיהם: קבוצת כינרת, בית זרע, דגניה א, דגניה ב, שדות יעקב, ועין גב. היו בימי העצמאות יוצאים במחולות וריקודים וגרנו מהעברה טבריה היו מבאים כל הדברים הטובים היו מבאים לילדים צבעים, מחברות, אוכל, פירות. היו מחלקים כל מני דברים טובים! גרנו בצריפים.
עומס החום היה מגיע עד 42 מעלות צלסיוס, בלילה היו כל הצריפים פתוחים לא היה שום בעיות חילקנו ביננו את המצרכים כל מה שהיה לנו זה חביות. הייתה לי ילדות יפה למרות שלא היה הרבה דברים הסתפקנו במועט. וזה בעצם הסיפור שלי.
העשרה
בֵּנְגָֿאזִי: "בֵּנְגָֿאזִי (ערבית: ?????? – בִּנְעָ'אזִי) היא העיר השנייה בגודלה בלוב והגדולה בחבל קירנאיקה שבמזרח המדינה. העיר יושבת על רצועת אדמה בין הים התיכון ובין שני מקווי מים עומדים, ובה שני חלקים: הרובע הערבי והרובע המודרני. נכון ל-2006, מתגוררים בה כ-670 אלף בני אדם".
שואת יהודי לוב תחילתה עם פרסום חוקי הגזע בשנת 1938 וסיומה, כשבריטניה כבשה את לוב מידי איטליה הפשיסטית בדצמבר 1942. חלק מיהודי לוב הוגלו למחנות באירופה, בהם שהו עד לסיום מלחמת העולם השנייה.
תכנית הקשר הרב דורי, תשע"ה, 2015
מדריכה יישובית ענבל ברגב
מילון
בֵּנְגָֿאזִיבֵּנְגָֿאזִי היא העיר השנייה בגודלה בלוב והגדולה בחבל קירנאיקה שבמזרח המדינה. העיר יושבת על רצועת אדמה בין הים התיכון ובין שני מקווי מים עומדים, ובה שני חלקים: הרובע הערבי והרובע המודרני. נכון ל-2006, מתגוררים בה כ-670 אלף בני אדם. (ויקיפדיה)
שואת יהודי לוב
שואת יהודי לוב תחילתה עם פרסום חוקי הגזע בשנת 1938 וסיומה, כשבריטניה כבשה את לוב מידי איטליה הפשיסטית בדצמבר 1942. חלק מיהודי לוב הוגלו למחנות באירופה, בהם שהו עד לסיום מלחמת העולם השנייה.
פוגרום
פעולות איבה נגד היהודים בגולה
ציטוטים
”"עברנו המון קשיים,לא התלוננו, ידענו שאין לנו מדינה אחרת."“