מאגר סיפורי מורשת

סבתא מלכה מספרת לנכדתה נועה.

שמי מלכה אסא, נולדתי בשנת 1945 בעיר שירגן שבאיראן (פרס), להוריי יחזקאל וציפורה יצחקי. אני השלישית במשפחתי המונה עשרה ילדים, מעלי יש אח ואחות. משפחתנו גרה בבית פרטי גדול מאוד, מספר חדרים בבית היה מרובה, והייתה לנו גינה גדולה מחוץ לבית. היחס לילדים היה שווה. אבי עבד לפרנסתו כסוחר. בזמני הפנוי בבית אהבתי מאוד לצייר ולעשות קרמיקה ועוד כל מיני סוגי אומנויות.

בשנות ילדותי למדתי בבית הספר ששמו היה 'גנז דנש' בתרגום לעברית שמו היה בית ספר 'אוצרות וחכמה'. בבית ספר זה המחנכים היו מוסלמים, ואלו לא אהבו את הילדים היהודים. בעקבות כך קיבלנו יחס מזלזל ופוגעני. לבית הספר חויבנו להגיע בתלבושת אחידה בצבעי כחול. אהבתי במיוחד ללמוד את מקצוע היסטוריה. אני זוכרת שבדרך כלל בהפסקות שבין השיעורים נהגנו לשחק בחבל ובמשחק שנקרא חמש אבנים. גם היום יש ילדים שמשחקים עדיין באותם משחקים. בבגרותי למדתי בתיכון ששמו היה 'מינאר'. הוא היה נחשב לתיכון מעולה ובעל רמה לימודית גבוהה מאוד!

זכור לי חפץ, שהיה יקיר לליבי בתקופת הילדות – מכונת תפירה. בה הייתי תופרת שמלות וכו' אבי קנה לי את מכונת התפירה הראשונה. בעבר בכדי לתפור היינו צריכים לדווש עם הרגל, בשונה מהיום שמשתמשים במכונות תפירה חשמליות. מאז שאבא קנה לי את המתנה התאהבתי במכונת התפירה. עד היום יש לי מכונת תפירה רגלית בביתי.

רגע מיוחד שזכור לי משנות ילדותי, הוא ברית המילה של אחי, טקס ברית המילה היה אירוע מרגש מאוד וחוויתי עבורי, עד כדי כך, שהוא זכור לי עד היום.

מקום העבודה הראשון שלי היה במיון תפוזים. עיסוקי היה לבדוק כל תפוז אם הוא טוב או רקוב. אפשר לומר, שלא חיבבתי את העבודה הזאת. אך עבדתי בה, מכיוון שלא היו הרבה אפשרויות ללמוד מקצוע כמו היום. בעבר כל האנשים עבדו באותה עבודה, כילדה לא נותרו לי בכלל אופציות לבחירה. כמו כן, הייתי צריכה כסף, ובלית ברירה התפשרתי.

בשנת 1963 בהיותי בגיל 18 זכיתי לעלות לארץ ישראל, העלייה הייתה מרגשת מאוד עבורי. בחג החנוכה הגעתי לארץ ישראל ומאז חנוכה זהו החג האהוב עלי ביותר. לארץ עליתי יחד עם בעלי יעקב ועם עוד כמה קרובי משפחה מצד בעלי. כשהגענו לארץ ילדתי את בתי הבכורה ליאורה. אחרי שהתמקמתי בארץ ישראל נתקלתי בבעיה, לא למדתי אף פעם עברית, וכשהגעתי לארץ ישראל הייתי צריכה לשלוט בשפה לקרוא ולכתוב. לקח לי זמן ללמוד לדבר, ובכלל עד שהתחלתי לקלוט את השפה היה לי קושי להשתלב בחברה הישראלית. למדתי את השפה בשילוב עם גידול ילדיי, כשהם הלכו למוסדות הלימוד. לאחר מכן לימדתי את עצמי לקרוא לכתוב. במהלך השנים ילדתי בארץ גם את שלושת בניי.

ב"ה, היום ארבעת ילדיי מרווים אותי הרבה נחת ואיתם כל הנכדים המקסימים שלי.

הזוית האישית

תודה לך סבתא מלכה, שטרחת להגיע ולשתף אותי בסיפור חייך העשיר. מאחלת לך הרבה בריאות ושמחה.