מאגר סיפורי מורשת

שלום שמי ליהי מכלוף. רציתי לספר לכם על סבתא שלי  – לאה דהרי, הנה סיפורה כפי שסיפרה לי סבתי.

סבתא לאה נולדה בשנת 1956בבית חולים קפלן, בישראל, להוריה סבא וסבתא מנחם וצביה דהרי. הם נולדו בתימן ועלו לישראל בטיסה בשנת 1949 יחד עם רבים מיהודי תימן שעלו בתקופה זו לישראל, במבצע שכונה "מבצע מרבד הקסמים".

לפני שהם עלו למטוס, השכנים הערבים אמרו להם לא לקחת איתם את הכסף והזהב שלהם, כי אם יעלו למטוס עם רכושם, המטוס עלול ליפול. ואכן הם השאירו את כל רכושם אצל הערבים.

הם עלו למטוס עם דודה של סבתא שלי, תינוקת, שנולדה יום קודם לכן.

הם נחתו בישראל, ופקידי הסוכנות שיכנו אותם בקיבוץ בגליל. לאחר שנתיים בקיבוץ, הם עברו למעברה בגדרה.

סבתי סיפרה לי, שאימא שלה סיפרה לה איך חיו במעברה לפני שנכנסו לבית הקבע. הם גרו בצריפים, במעברה לא היו מדרכות וכבישים הכל היה חול. לא היה חשמל ולא גז. הם בישלו על פתיליות ופרימוס. בחורף מי הגשמים חדרו לצריף ובקיץ השמש הייתה קופחת מעל לראשם. הם חיו במעברה בצניעות ובצמצום. לאחר שהם עברו לבתים היה להם יותר קל, המצב הלך והשתפר.

לסבתא שלי ישנם  שבעה אחים והיא הבת הרביעית. היא גדלה בגדרה ולמדה בבית ספר "אוהל שלום".

שנות ילדותה

כאשר סבתא לאה הייתה בת 10, פרצה מלחמת ששת הימים. ביום הראשון למלחמה התחילו כל ילדי השכונה למלא שקים בחול. במהלך המלחמה, הם ישבו שישה ימים בתוך תעלות מכוסות בחול עם פתח כניסה, ומידי פעם הם היו יוצאים לאכול ולשתות וחוזרים לתעלה. הם היו שומעים רדיו כל היום וכשהם שמעו שכבשו את הכותל, כל תושבי השכונה יצאו לרחוב והתחילו לשיר ולרקוד. השכנים חילקו סוכריות וממתקים, והשמחה אז הייתה גדולה.

בגיל 18 סבתא התגייסה, ואת השרות שלה בצבא היא עשתה בסיני משנת 1974 עד לשנת 1976. בשנת 1977 היא התחתנה ונולדו לה ארבעה ילדים. אימא שלי היא הבת השנייה של סבתא. אני, ליהי, נכדתה של סבתא לאה, הבת השנייה במשפחתי.

הזוית האישית

ליהי מכלוף: תודה לך סבתא שהגעת להשתתף בתכנית הקשר הרב דורי, ושיתפת אותי החוויות הילדות שלך. אני מאחלת לך בריאות איתנה וטובה.