מאגר סיפורי מורשת

שמי יונה, נולדתי בשנת 1934 להוריי, שמואל ואסתר. וגדלתי בעיר העתיקה בירושלים. יש לי עוד ארבעה אחים: יוסי, מויס, ויקי ומזל.

ילדות בירושלים הייתה לי ילדות מאוד קשה ביחס להיום, הזמן היה לפני מלחמת השחרור, בימי המנדט הבריטי: לא היה מה לאכול, היינו הולכים לגן סאקר לקטוף חוביזה, וכשהיה יורד גשם בבית היינו שמים פיילה לאיסוף המים. למדתי שלוש שנים בבית ספר  מסיונרי בו היו מלמדים אותנו מלאכות פשוטות כגון רקמה ותפירה. בית הספר נסגר בגלל המלחמה, ולכן בגיל 10 התחלתי לעבוד בתפירה במתפרה.

תקופת השירות הצבאי בשירותי בצבא הייתי בעין גדי, התגייסתי לנח"ל. היינו יוצאים ב-8 בבוקר ירושלים ומגיעים לעין גדי ב-8 וחצי. היינו נוסעים דרך באר שבע כי העיר העתיקה בירושלים הייתה סגורה- במצור. בשירות הצבאי הכרתי את בעלי והתחתנו בקיבוץ ניצנים. החתונה בקיבוץ הייתה יפה, אחר כך עברנו לעיר.

לאחר הקמת המדינה כשהכריזו על הקמת המדינה הייתי בת 14. אני זוכרת שכולם יצאו לרחובות ברגע ההכרזה על הקמת המדינה ושמחנו מאוד. זה היה בשעה שתיים בלילה. הלכנו לעיר ורקדנו הורה.

לאט לאט המדינה התפתחה, ואז חיברו את הבתים לחשמל ומים. לפני שהיו מקררים חשמליים היו גושים של קרח שהיינו הולכים לקנות ושמנו בתחתית של המקרר, הקרח קירר את המזון שבמקרר. היינו מכבסים ביד ולאט לאט הביאו גם מכונת כביסה חשמליות וטלפונים. החיים היו מאוד קשיים. רק בפסח וראש השנה היו קונים לנו בגדים חדשים. כל דבר היינו קונים רק בעונה, כל דבר בעונתו, למשל- עגבניות היו רק בקיץ. בימי שישי הייתי הולכת עם חברות לסרט או להצגה. כל יום הייתי עם חברים, והיינו משחקים במשחקים שונים כמו: חמש אבנים, חבל, תופסת, מחבואים. כל היום שיחקנו בחוץ. בערב היינו נפגשים וצוחקים. למרות הקושי היתה לנו שמחת חיים והסתפקנו בחיים האלה.

בתקופת שלטון המנד"ט הבריטי היה מתח. בליל שבת בזמן הארוחה, היו צועקים מהאצ"ל לאח שלי שיש פעולה. באותה תקופה החיילים האנגליים היו מתחתנים עם בחורות יהודיות. הן התחתנו איתם בגלל שלאנגלים היה יותר כסף והם לקחו איתם את הנשים לאנגליה. בתקופת הבריטים לא היה חשמל, נפט, מים והחיים היו קשים. הבישול ללא חשמל היה עם פתיליות, פעם בשבוע היינו מתרחצים ומחממים את המים עם פרימוס. בגיל 14 כבר התחלתי להביא (לסחוב) חלב עם כדים ולא היה מקרר.

תקופת מלחמת השחרור

אח שלי, יוסי, היה באצ"ל והם הרגו שני בריטים. משום כך היה עוצר ומשעה שבע בערב אסור היה לצאת מהבית. השירותים שלנו היו משותפים עם עוד שלוש משפחות, מחוץ לבית בבור. האצ"ל היו מחביאים שם את הנשק כדי להסתיר אותו מהבריטים. זו הייתה תקופה של צנע וחילקו לכל משפחה תלושים כדי לקבל לחם, מרגרינה ונפט. האצ"ל פוצצו את מלון קינג דוד בגלל שרצו שהבריטים יעזבו את הארץ. אחרי מלחמת השחרור העיר העתיקה הייתה סגורה 25 שנה – היא הייתה בידי הירדנים, עד מלחמת ששת הימים בשנת 1967.

״נגיד טוב יהיה טוב״ – היו לי חיים מאוד קשים אך בחיים לא התלוננתי על הקושי. אני מעריכה את החיים שלי וגם אם קשה –  זה יעבור'. אז אני מאמינה שמחשבה יוצרת מציאות, ואם נגיד טוב בסוף באמת יהיה טוב. אני אומרת את המשפט הזה לכל מי שאני מדברת איתו ושואל אותי מה שלומי ובכל מצב שיש בו קושי.

הזוית האישית

מעיין: נהניתי מאוד לשמוע ולכתוב את סיפור חייה של סבתי. זו הייתה חוויה משמעותית מאוד עבורי, בה זכיתי לבלות, להכיר יותר את סבתי ולחזק את הקשר בינינו.

סבתא יונה: נהניתי מאוד לבלות זמן עם נכדתי ולשתף אותה בסיפורים מעברי. שמחתי לראות שמעיין מעוניינת ורוצה לשמוע את סיפור חיי. זו הייתה חוויה טובה ומשמעותית עבורי ועבור הקשר בינינו.