מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סיפורה של סבתא טובה

נכדי עומרי ואני נהנים במפגש הפתיחה
אני כתינוקת
אנקדוטות מחיי סבתא

נולדתי בתל אביב ב- 1948 לצבי ושרה רבינוביץ ואחות לשלמה ויהודה. קראו לי טובה על שם סבתי מצד אבי ואני הבת החמישית במשפחה ששמה טובה.

 

תמונה 1

 

אבי נולד בשנת 1903 בעיר סטולין ברוסיה (כיום בלארוס). במשפחתו שישה ילדים נוספים. אבי עזב את משפחתו עם גמר התיכון בגיל 18 ועלה ארצה לבדו. בגיל 20, לאחר שנתיים בדרכים ובניסיונות נואשים להגיע ארצה, הצליח ועלה לישראל. בארץ עבד קשה על מנת לאסוף כסף ולהעלות את אחיו ארצה. למזלו הצליח להעלות את כולם לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה. בשנת 1930 נסע לצרפת ללמוד. כיוון שהיה לו סכום כסף לא גדול ויתר על חלומו ללמוד רפואה ולמד הנדסת מכונות וחשמל.

סבתי עלתה ארצה בשנת 1933 מהעיר לוצק שברוסיה. משפחתה הייתה משפחה של מוזיקאים. אביה היה נגן כינור בפילהרמונית, מורה למוזיקה וניגן בכלי נגינה רבים. אחותה הייתה זמרת אופרה. סבתי הייתה גננת במקצועה.

הזיכרון הראשון שלי הוא מגיל שמונה, מלחמת סיני. אחי שלמה היה בצבא בחיל שריון והיה בין הטנקים הראשונים שכבשו את סיני.

הוא לא היה בבית כמה חודשים בתקופה שלא היו טלפונים ואי אפשר היה ליצור איתו קשר. הורי היו הולכים כל ערב לכיכר דיזינגוף בתל אביב שם היו מודעות אודות החיילים. אני גם זוכרת את האזעקות שכל דיירי הבניין ירדו אלינו לדירה כיוון שגרנו בקומה ראשונה.

גרתי עם משפחתי בתל אביב שם גם גרו כל אחיו של אבי. המשפחה היתה מאוד קרובה וכל שבת וכל חג נפגשו כל האחים והאחיות ובני ביתם ובילו ביחד. אחייו של אבי היו שומרי מסורת ודרכם קיבלתי את ערכי הדת בדרך הכי יפה שאפשר.

למדתי בבית ספר הכרמל שכיום נקרא בית ספר גבריאלי מכיתה א' עד כיתה ח'.

כשהייתי בת 10 אחי יהודה התגייס לצבא הוא היה יפה תואר וכל הבנות רדפו אחריו ואני זוכרת שכולן היו מתחנפות אלי כדי להגיע דרכי לאחי. בתקופת בית ספר יסודי הייתי בצופים. אחרי כיתה ח' עברתי לתיכון עירוני א' שם למדתי ארבע שנים ועשיתי בגרות במגמה סוציולוגית.

אחרי התיכון התגייסתי לצבא לחיל האוויר כפקידת מילואים בבסיס תל נוף. שם שירתתי גם במלחמת ששת הימים.

אחרי השחרור עבדתי במשרד אדריכלים עד לתחילת שנת הלימודים באוניברסיטה. למדתי באוניברסיטת חיפה עבודה סוציאלית. גרתי בחיפה 3 שנים שהיו מאוד מעניינות ומלאות בחברים ובילויים. שם גם הכרתי את שמואל שלמד בטכניון הנדסה כימית.

בשנת 1969 התחתנו. איל נולד בשנת 1972 וכעבור שנה נסענו בשליחות הטכניון לארצות הברית לעבודה בבקרספילד קליפורניה למשך שנתיים. אלה היו שנתיים מרתקות. טיילנו בלי סוף וחרשנו את ארצות הברית. וכמו כן בתקופה זו למדתי לב.א. וילדתי את ערן. ב-1973 חזרנו ארצה למרות הבקשות שנישאר והגענו בעקבות עבודה לבאר שבע. בבאר שבע עבדתי 3 שנים כממלאת מקום מנהל התחנה הפסיכולוגית. לימדתי והעברתי קבוצה דינמית במכון להכשרת עובדים סוציאליים, משם עברתי לעבוד בבית חולים סורוקה, הייתי בין מקימי העבודה הסוציאלית במחלקת תינוקות ופגים ובמיון בית החולים. הדרכתי סטודנטים ועובדים חדשים ולימדתי עבודה סוציאלית במכון להכשרת עובדים סוציאליים. בשנת 1982 נולדה מיכל בניתוח קיסרי.

בשנת 2003 חגגנו לאבי יום הולדת 100 שנים. הזמנו את כל המשפחה לארוחת צהרים ובעיקר לסיפור חייו של אבי שבו כל בני המשפחה היו חלק מכיוון שסיפור חייהם של כל בני המשפחה היו שזורים זה בזה.

אחרי שהחלטתי שמיציתי את העבודה בבית החולים חיפשתי עבודה אחרת והתקבלתי לעבוד כמנהלת בית אבות באר שבע. אלו היו שנים מרתקות של עשייה, הולכת תהליכי שינוי והבאת בית האבות ממקום שהיה אמור להיסגר למקום שיש לו ביקוש והערכה. במקביל לימדתי במשך שמונה שנים באוניברסיטת בן גוריון במ.א. בגרנטולוגיה.

לאחר 11 שנים של עבודה עברתי לעבוד בדיור מוגן משען גבעתיים שם עבדתי במשך כשלוש שנים. אחרי כחמש עשרה שנות עבודה בבית אבות ודיור מוגן החלטתי לעשות שינוי  וניגשתי למכרז לניהול האגף לשירותים חברתיים בחולון. לשמחתי התקבלתי לעבודה אחרי סינון קפדני של המועמדים. בחולון עבדתי כשבע שנים עד ליציאתי לגימלאות. אלה היו שבע שנים מרתקות, מאתגרות שלא ישכחו.

 

 

הזוית האישית

המפגשים היו חוויתים ומהנים אני למדתי על סבתא וסבתא למדה עלי. נהננו לפגוש אחד את השני, אחד על אחד.

מילון

לוצק
היא עיר באוקראינה, מרכזו של מחוז ווהלין, השוכנת ממערב לעיר הבירה קייב. (מתוך ויקיפדיה)

ציטוטים

”כל שבת  וחג נפגשו כל האחים והאחיות ובני ביתם ובילו ביחד.“

הקשר הרב דורי