מאגר סיפורי מורשת

סבתי ויקי היא סבתא לחמישה נכדים. היא הבת הבכורה במשפחתה. יש לה אח שקטן ממנה ב-6 שנים, אברהם, ואחות שקטנה ממנה ב-12 שנים, אסנת. להוריה קוראים נורי ז"ל ונעימה. סבתי נולדה בעיראק בעיר בגדד, ועלתה לארץ בגיל 3. היא גרה בבניין בעל שתי קומות (היא הייתה בעליונה) בתל אביב בשכונת שפירא. בגיל 8 וחצי סבתי עברה לרמת גן וגרה בבניין בעל 3 קומות וגרה בעליונה. היה לה קשר די הדוק עם שכניה, והיא אהבה מאוד לשחק איתם. סבתי למדה בבית ספר במרכז, אהבה מאוד את בית ספרה והוא היה נחשב לבית ספר די טוב. השיעור האהוב עליה היה שיעור מלאכה, כי היא נהנתה ממנו והייתה מאוד טובה בו. השיעור השנוא עליה היה היסטוריה מפני שהיא השתעממה בו. חבריה מבית הספר היו: דניאלה, מרים, התאומות ציפורה ושולה, ועזרא.

 

 

 

כל בוקר סבתי הייתה קמה, לוקחת את תיק האוכל שלה (שעשוי מבד) ואת הילקוט שלה, והולכת ברגל לבית הספר. אחרי בית הספר היא הייתה הולכת הביתה, אוכלת ארוחת צהרים, והולכת לישון. כשהייתה מתעוררת, היא הייתה מכינה שיעורי בית, ובזמן שנותר לה, היא הייתה יוצאת לשחק עם חברות בחצר. חברותיה בחצר היו: אוליביה, ליביה, ורחל, אחות סבי. הן נהגו לשחק בחצר בטלפון שבור, תופסת, מחבואים, חמש אבנים, קפיצה בחבל, קלאס, משחק בגוגואים ובפורפרה. פורפרה היה מין סביבון, שעשוי מקרש עגול עם שפיץ. כדי להפעיל אותו היו צריכים לקחת חוט פלסטיק דק, לסובב אותו עד חצי הסביבון, ואז לשחרר את הסביבון ולמשוך בחוט הניילון.  המקצועות שהיא למדה בבית הספר היו: חשבון, היסטוריה, תנ"ך, חקלאות, אנגלית, מלאכה, וחברה. כשסבתי הייתה ילדה, לא יצאו אף פעם לטיולים או לסיורים משפחתיים או בית- ספריים, וחברים לא ישנו אחד אצל השני אלא רק התארחו אצלם, כי אז נהגו לדאוג שכל ילד יישן בביתו. מה שאפיין את משפחתה היה זה שהם היו מאוד קרובים בליבם זה לזה, וביקרו אחד את השני הרבה פעמים. כל פעם שהלכה לדודתה, היא קטפה הרבה פירות מהמטעים ושטחי החקלאות שהיו ליד ביתם. פעם אחת כשהייתה שם היא ראתה פרה יולדת, וכפי שהיא אמרה, "זו הייתה חוויה של פעם בחיים".

 

 

בגיל 17 היא התחתנה עם סבי, ג'ורג', ובגיל 19 נולד לה ליאור, דודי, ובגלל זה לא הלכה לצבא. בגיל  24 היא ילדה את אבי, שי.

 

בגיל 19 היא עבדה בבית החרושת של עלית, ובגיל 40 היא עבדה כפקידה בדואר. אמה לא עבדה כלל, ואביה עבד באוטובוס ככרטיסן. אבא של סבי עבד גם הוא בדואר, וכך גם סבי.

 

בגיל 8 סבתי הייתה חולה עם חום גבוה. הוריה הזמינו רופא שהם הכירו לעשות לה זריקה. מפני שסבתי שנאה ופחדה מזריקות, כשהרופא עמד לנעוץ לה את המחט בטוסיק,היא נלחצה וכדי שלא יכניס את המחט לשם, היא כיווצה אותו, וכשהוא ניסה להכניס את המחט לא הצליח. בגיל 7 וחצי, כשבאו לעשות בבית ספרה זריקות, סבתי ברחה מהכיתה ושכחה את התיק בכיתה, כי הייתה חייבת לצאת מהר מהכיתה. יום אחרי חבריה לכיתה החזירו לה את תיקה כי זיהו אותו והבינו שהוא שלה, ושהיא ברחה מהכיתה כדי שלא יעשו לה זריקה.

 

כשסבתי הייתה בת 9, פעם היא הלכה עם רחל (אחות סבי), בשעה 4, בזמן שירדו לחצר לשחק, למועדון לילה, איפה שהשתכרו, ושתו אלכוהול והימרו, ולקחו משם בקבוקי בירה ריקים. אחר כך, הן הלכו לסופר, להחליף את הבקבוקים בכסף. עם הכסף קנו גלידה, (אז היו מין סירות מלבניות קטנות שאפשר להכניס לתוכן 3 כדורי גלידה, בגודל הכדורים של היום, במקום כוסות וגביעים) היה שם גלידה בטעם שוקולד, גלידה בטעם וניל, פיסטוק ופונץ' בננה, סבתי אהבה רק גלידות על בסיס חלב, היא לא אהבה סורבה. כשסבתי הייתה קטנה, לא קנו לה אף פעם גלידה, ממתקים או סוכריות או כל מאכל או חפץ כמו סיכות לשער, צמידים או בובות שלא הייתה צריכה,רק פעם אחת קנו לה כדור, אבל אמה לא הרשתה לה לשחק בו בבית כי זה היה מפריעה לשכנים, ושמה אותו בארון גבוה. בשביל סבתי, לאכול גלידה היה בילוי כייפי, מרענן, ומאוד משמח. המצב הכלכלי של משפחתה היה טוב, אך כשסבתי הייתה קטנה, אף אחד לא קיבל דמי כיס ולאף ילד לא היו חסכונות, וכך היה גם לסבתי. אחרי היום שבו לקחה את הגלידה הלכה סבתי לבד כל פעם לקחת את הבקבוקים, ובמקום לקנות איתם גלידה, היא קנתה איתם שלווה, "דגן". ההרגל הזה נמשך רק חודשיים כי אמה של סבתי לא אהבה שעשו את זה, וכי לסבתי לא היה נעים להמשיך לקחת מהמועדון את הבקבוקים לעוד הרבה זמן.

תשע"ו