מאגר סיפורי מורשת

בית ההורים

קוראים לי אסתר מכיוון שלאימא של אימא שלי קראו אסתר, וכך זה היה נהוג איפה שגרתי. נולדתי בטורקיה בעיר איסטנבול, גדלתי בסביבה של יהודים ותורכים. היו לנו יחסים מאוד טובים אחד עם השנייה ושכנות נפלאה. בבנין שלנו היו 12 משפחות יהודיות ובשכונה טורקים. הייתה לי ילדות מאוד נעימה וחמה עם השכנים והחברים.

אצלנו בבית היו חמישה חדרים, בישלנו במטבח (אמי וסבתי), התקלחנו ב"שירותים גדולים" עם גיגית (חיממנו מים על הגז) ולאימא שלי היו שני ימים קבועים שבהם היא היתה לוקחת גיגית, שופכת עלי מים חמים ומסבנת אותי. העוזרת שלנו היתה מכבסת את הבגדים שלנו ביד בתוך גיגית (טילטלה וייבשה). בשנת 1965 קנינו מכונת כביסה. אז גם עברנו לשכונה אחרת ששמה "שישלי". שיחקנו ברחוב ובחצר של בית הספר בדלגיות, קלאס, מחבואים וכו'. בקיץ הלכנו לים והיינו עוברים ל"איי הנסיכים" לשלושה חודשים (יוני, יולי, אוגוסט). היה לנו גם בית כנסת ליד בית הספר שהוא עד היום מוכר: "נבא שלום". כשעברנו ל"שישלי" היה לנו בית כנסת אבל לא קרוב לבית.

להוריי קראו מרים ושלום פינסי, לאחותי קוראים לואיזה. אימא שלי היתה עקרת בית ואבא שלי היה סוחר של גרביים, אמי נהגה לתפור ולבשל  ואבי הרבה לשחק איתי בילדותי. אמי הייתה מאוד יפה ואבא שלי היה פחות יפה, אבל הוא היה איש מקסים וכולם אהבו אותם, הם היו מאוד פופולריים באותה תקופה. הוריי לבשו בגדים מאוד מודרנים ואופנתיים ביחס לתקופה.

אכלנו ביום יום בצקים, עוף, אורז ופחות ירקות (אוכל לא בריא, אבל זה מה שאהבתי לאכול), בשבתות היינו אוכלים דברים מאוד מיוחדים כמו: ממולאים, פשטידות, ירקות טעימים וכו'. קנינו דברים במכולת בדרך מיוחדת: מורידים את הסל עם חוט והמוכר היה ממלא את הסל לפי מה שביקשנו ומרימים בחזרה הביתה.

זכרונות ילדות

היו לנו חברים מבית הספר והייתה לי חברה הכי טובה. חבריי גרו בשכונה שלנו, היינו משחקים קלאס, דילגיות, משפחה וכו'. בילדותי הייתי קוראת סיפורים בשעות הפנאי שהיו לי. שם בית הספר שלי היה "ברינג קרמה" (טורקית). למדנו מקצועות כמו שלומדים עד היום, היו לי יחסים טובים עם המורים כי הייתי תלמידה טובה. הייתה משמעת חזקה בבית הספר ואם הפרו את הכללים היו עונשים: קיבלו מכות עם סרגל, עמדו על רגל אחת ועוד. התלבושת האחידה שלנו הייתה שמלה שחורה עם צווארון לבן, לא היו לנו טיולים או טקסים בבית ספר. עד היום אני זוכרת את המורה למתמטיקה מכיוון שכולם פחדו ממנו. אהבתי את כל המקצועות ובעיקר היסטוריה. היה לנו חדר אוכל בבית ספר והיו שומרים עלינו שנאכל. המאכלים האהובים עלי היו פסטה, מרק ובצקים.

זכרונות משנות ה 20

בנערותי היינו מאזינים למוזיקת רוק וטנגו. היינו רוקדים טנגו. סגנונות הריקוד שהיו מקובלים באותה תקופה היו: קלאסי, טנגו ורוק. הזמרים והלהקות שהיו מקובלים באותה תקופה היו: אדמו, פול אנקה ועוד. נהגתי לרקוד עם החברים. היינו נהוגים לשמוע שירים ברדיו ובגרמופון. האמצעים שהיו לתקשורת היו רדיו, ובשנת 1969 היה גם טלוויזיה. בזמני הפנוי בילנו בסרטים, תיאטרון, הצגות, בתי מלון ועוד. נהגנו להנות בכך שבידרנו את עצמנו בעזרת קבוצות של יהודים שהיו מזמינים אולם בו היינו מתכנסים ואז היינו צוחקים מדברים ורוקדים.

אהבה ומשפחה

פעם בני זוג היו מתחברים בעזרת הכרות בחברה ושידוכים (ההורים שלי הכירו בעזרת שידוך). אופי היחסים בין ההורים לילדים היו ממש טובים הם פינקו ודאגו לנו הרבה. נהגו לחזר דרך מכתבים והצעת חברות. בזמנו האינטימיות בין בני זוג הייתה לגעת ביד ונשיקה. היו לנו משמעת ופתיחות בין ההורים לילדים והיה אפשר לספר הכל להורים, הוריי היו מאוד מעורבים בחיים שלי שאלו הרבה שאלות. נהגנו לטייל, ללכת לים, ארוחות משפחתיות וכו'. אני ובעלי הכרנו בעזרת שידוך שהשכנה שלו עשתה והכרנו ב"אי הנסיכים". הולדנו שלושה ילדים ויש לנו שישה נכדים.

עלייה תקומה והתיישבות

עליתי לארץ בשנת 1969 עם הבת הבכורה שלי בגיל 3 חודשים מכיוון שזה היה מקובל לעלות לארץ ישראל, כי אנחנו יהודים. עלינו לארץ בטיסה והגענו לתל אביב. לאחר מכן עברנו לבת ים ומספר שנים אחרי כן עברנו לאור יהודה. למדתי את השפה באולפן, מילדים אחרים ומהעבודה. כעולה חדשה לא היה קל כי באתי מתרבות אחרת והייתי צריכה להסתדר, גרנו בבית משותף.

בזמן שהייתי בהריון עם הבן שלי הזמנתי את אימא שלי ללידה, מכיוון שהתגעגעתי ואמרתי לה שאני בחודש תשיעי – למרות שהייתי בחודש שמיני והיא באה. היא חיכתה חודש וחצי, היא אמרה לי שנראה לה שהתבלבלתי והזמנתי אותה מוקדם מדי.. לאחר הלידה אבא שלי הגיע לברית וכשהם עזבו אני נכנסתי לדיכאון והיה לי מאוד קשה.

כיום אני גרה ברעננה ומאוד נהנית מחיי היום יום שלי.

הזוית האישית

סבתא אסתר: היה לי מאוד כיף לדבר עם הנכדה שלי על העבר שלי ולשתף אותה בסיפור חיים שלי. העבודה הייתה מהנה ומעניינת.

יעל: היה לי מאוד כיף לדבר עם סבתא שלי על הסיפור חיים שלה ולהתעמק בו. זו הייתה חוויה בלתי נשכחת, אשמח לחזור אליה עוד פעם.