מאגר סיפורי מורשת

סבתא אסתר קויפמן משתתפת זו הפעם השנייה בתכנית הקשר הרב דורי. השנה היא סיפרה לנכדה, אריאל מור את סיפור עלייתה לארץ.

"בתום מלחמת העולם השניה חזרו הוריי ג'וליה ואהרן ממחנה הריכוז ברגן בלזן לבנגאזי שבלוב. כאשר חזרו גילו שכל רכושם נבזז וחיו בדלות בשונה למצבם הקודם טרום המלחמה. הוריי גרו בבית רחב ידיים עם משרתים וברמה כלכלית גבוהה.

נולדתי לאחר מספר חודשים ואז עליתי עם הוריי באונייה "גלילה". עם הגיענו לארץ נילקחנו למחנה עולים "בבית ליד" וגרנו באוהלים במשך כחצי שנה. בתקופה זו נולדה אחותי תיקי, לאחר מכן נלקחנו למעברת אור יהודה ושוכנו בשני אוהלים בגלל היותנו משפחה מורחבת. התנאים באוהלים היו בלתי נסבלים, ללא חשמל, שירותים ומים (כל השירותים היו ציבוריים), לא היו כבישים ובחורף שיטפונות וקור כבד. אוהל אחד שבו דלקה פתיליה בכדי לא לחלל את השבת, עלה באש וכל המסמכים, הריהוט, תמונות והכסף עלו באש.

לאחר המגורים באוהלים עברנו לגור בצריף, סמוך לצריף שגרה בו סבתי, הצריף כלל שני חדרים וכל השירותים כגון מטבח, מקלחת, ושרותים היו מחוץ לצריף. הצריף נבנה מלוחות עץ, ולאורך הקירות הללו הוצבו מיטות שבהן ישנו כל בני המשפחה. על מנת שאפשר היה לבשל ולהתקלח בתוך הצריף, הוקמו קירות בין שני הצריפים ושם בישלנו, התקלחנו ואכלנו.

בחורף אמי הציבה במטבח קערה גדולה, הרתיחה מים על פרימוס בסיר וכך התקלחנו. המקלחות היו אחת לשבוע בחודשי החורף כיוון שהתנאים לא איפשרו לעשות זאת, בשונה לקיץ בו אפשר היה להתקלח במקלחת מחוץ לצריף במים קרים. כיוון שהמשפחה בה גדלתי מנתה 9 נפשות הוקם אוהל בסמוך לצריף .

באחד הימים אחותי עמדה והדיחה כלים, מתחת לכיור עמדה פתיליה דולקת שעמד עליה סיר שאימי בישלה בו, הסינר שאחותי תיקי לבשה היה ארוך (כיוון שהיא הייתה ילדה קטנה) עלה באש ולמזלה היינו בבית והצלנו את חייה.

אבי הביא עימו עם עלייתו לארץ רדיו, אבל כיוון שלא היה חשמל בצריף לא ניתן היה להפעיל אותו, אז, דודי שגר בשכנות לנו חיבר את הרדיו לעמוד החשמל שהיה ברחוב והייתה שימחה וצהלה שיכולנו לשמוע מוסיקה, שירים וחדשות מהארץ ומחו"ל. לאחר תקופה מסוימת אחד השכנים הלשין שהתחברנו לחשמל בצורה פירטית ואז נותק החשמל מהרדיו.

לקראת הבחירות למועצה המקומית הונחו עמודי חשמל בכל השכונה על מנת ליצור השלייה שהולכים לחבר אותנו לחשמל. אולם לאחר סיום הבחירות למועצה נלקחו עמודי החשמל ונשארנו עם העששיות הפתיליות והפרימוס. עם החשכה הדלקנו עששיות נפט שהולבשה עליהם נורה מזכוכית וכל ערב ניקינו את הזכוכית כיוון שהייתה משחירה מהעשן שעלה ממנה.

בצריף השירותים והמקלחת היו מחוץ לבית ובחורף קפאו המים בברזים. כיוון שלא היה ברשותינו ביגוד מתאים ולא היה כסף לרכוש אותו, הגיעו חבילות מאמריקה ולשם הגענו לקבל בגדים. אני זוכרת את השמחה כאשר קיבלתי כפפות.

משטר הצנע

בכדי להתמודד עם המצב הכלכלי הקשה שהיה בארץ בשנים 1959-1949, הונהג משטר צנע שבמסגרתו נקבעו הקצבות של מזון. יהדות התפוצות סייעה לאזרחי המדינה באמצעות מלוות ובאמצעות חבילות מזון. לתושבים חולקו תלושי מזון, התפריט התבסס על מנה יומית של 1600 קלוריות. במקום חלב הייתה אבקת חלב , במקום ביצים השתמשו באבקת ביצים ובמקום קפה היה תחליף בשם ציקוריה. היה מחסור בבגדים ובשר שיובאו מחו"ל והייתה הקצבה גם בלחם.

מאחורי הצריף היה לנו לול גדול בו גידלנו תרנגולות. את הביצים אספנו יום יום מהלול ובשבת אכלנו עוף שגידלנו בלול. באחד הלילות הגיעו תנים שהיו בפרדס הסמוך וטרפו את כל התרנגולות ובכך חיסלו לנו את הלול. מאחורי הצריף הייתה חצר גדולה שבה גדלו עצי פרי וערוגות של ירקות, כך שחלק גדול מהצריכה היומית היה בהישג יד. בחזית הצריף צמח שיח של גפן שהניב אשכולות ענבים ולא היה צורך לרכוש.

כיוון שלא היה חשמל בצריף לא ניתן היה לאפות בבית ולכן בכל יום שישי היינו הולכים לכפר הסמוך, שם היה טבון גדול שכל המשפחות שגרו באזור היו מגיעות עם המאפים והלחמים לאפות בתוך הטבון. לצורך זה לקחנו תבניות ענקיות הביתה מילאנו אותם במאפים והלכנו איתם רגלית עד לכפר, שם המתנו עד שהגיע תורנו וסיימו לאפות את המאפים, דבר שגזל שעות רבות. כך עשינו בכל יום שישי וערבי חג.

כיוון שלא היה חשמל בצריף, במטבח עמד מקרר קטן עם פתח עליון, שבו שמנו בלוק קרח על מנת לקרר את המצרכים. המקרר הכיל כמות קטנה של מצרכים . מוכר הקרח עבר בשכונה עם עגלה וכל האנשים יצאו לקנות. גם רכישת חלב נעשתה בצורה זו , עבר החלבן שהגיע מדי יום עם עגלה וצלצל בפעמון, וכל משפחה הגיעה עם קנקן וקנתה ליטר חלב. גם דבר זה נעשה גם לגבי נפט שרכשנו בצורה זו, הנפט שימש לתאורה ולבישול.

אחיי היו בוגרים והיה צורך לגהץ את בגדיהם, לכן אחת לשבוע הלכתי לגהצן שגיהץ את הבגדים במגהץ שעבד על פחמים. מאוד נהנתי לעמוד מחוץ לבוטקה ולהריח את הריחות שהיו שם. את אבי היינו לוקחים אחת לשבוע, לספר על מנת שיגלח את פניו כיוון שלא היו תנאים מתאימים לעשו זאת בבית.

המשחקים ששיחקנו בשכונה היו חמש אבנים, קלאס, חבל קפיצה, גולות. לא היו בובות או משחקים אחרים. כדורים נעשו מסמרטוטים ובובות מגרביים. בחצר עמד עץ תות גדול שטיפסנו עליו, קשרנו חבלים ששימשו אותנו לנדנדות.

אני זוכרת את השיטפון הגדול שהיה כאשר גרנו בצריף, המים הגיעו עד הברכיים וכיסו את המיטות. כל המשפחה נלקחה במשאית לבית ספר ברמת גן, בו שהינו כשבוע ימים וישנו על מזרנים שנפרשו על הרצפה. בחורף קפאנו מקור כיוון שלא היו תנורים לחימום הבית ובקיץ הזענו מחום.

אני זוכרת כשפרצה מלחמת סיני, אחיי חפרו שוחה גדולה בחצר הצריף שהספיקה לכל המשפחה ובלילה כאשר נשמעה אזעקה, לקחו אותי אחיי בזרועתיהם לשוחה ושהינו בה כל המשפחה עד סיום האזעקות שהיו.

בשנת 1953 נולדה אחותי דינה בת הזקונים, שבהגיעה לגיל 23 נהרגה בתאונת דרכים על ידי שוטר שהיה שיכור ועלה על המדרכה בכיכר מלכי ישראל. דינה סיימה תואר בעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל אביב, והחלה לעבוד כעובדת סוציאלית בביטוח הלאומי. במקום בו נהרגה, ניטע עץ זית.

בהגיעי לגיל 8 נפטר אבי אהרון לאחר תקופה ארוכה שחלה, מתלאות שעבר מאז עלייתנו לארץ. אחותי מזל נישאה שבועיים לפני פטירתו של אבי. על מנת לפרנס את המשפחה, אחי ציון החל לעבוד בעיתון "מעריב" ולאחר מכן עבד בחברה להפצת ספרים ועיתונים "אטלס". אחי רחמים השלים את לימודיו בשעות הערב בבית ספר "שבח" והחל לעבוד בחברה להרכבת תריסים. במקצוע זה התמחה עד פרישתו לגמלאות.

אחותי מרים החלה ללמוד קורס אחיות מוסמכות בבית חולים תל השומר זאת לאחר שיחרורה כקצינה בצה"ל. אחותי תיקי עברה להתגורר בקיבוץ כפר גלעדי, סיימה לימודים כגננת,ועסקה בכך בקיבוץ. היא היגרה לאחר מכן לארצות הברית וושם היא עוסקת  בהוראה, כמורה לעברית בבית ספר.

בשנת 1953 עברה המשפחה סוף סוף לשיכון שבו קיבלה המשפחה 2 וחצי חדרים ובדירה זו גרנו עד שכל אחד מבני הבית נישא ועזב את הבית. בגיל 16 וחצי עם סיום לימודי בבית ספר תיכון דו שנתי עבדתי כחניכה בחברת חשמל עד פרישתי לגמלאות בתפקיד סגן מנהל אגף משאבי אנוש, את לימודי השלמתי בשעות הערב.

את בעלי זהר הכרתי בחברת החשמל ופרשנו לגמלאות בהפרש של שלושה חודשים.

 בחתונה

בילדותי לא הכרתי צורת חיים אחרת מזו שחיינו בה ולכן לא הרגשתי תחושת קיפוח כלשהי, רק בתקופת הבגרות גיליתי עולמות אחרים ושקיים מצב סוציואקונומי שונה משלנו.

הזוית האישית

סבתא משתתפת זו הפעם השנייה בתכנית הקשר הרב דורי. היא השתתפה בתכנית בשנת 2015 עם הנכד יואב מור והם העלו את הסיפור: תלאות ואתגרים בדרך להקמת המשפחה.