מאגר סיפורי מורשת

אבי, שמשון נולד בפולין בעיר סטוק. הוא למד בישיבה של חכמי המוסר במזריץ, נוורדהוק, שנקראה "בית יוסף " בישיבה זו היה עוני נוראי והם היו אוספים לחם ברחובות וטובלים במים, כדי שאפשר יהיה לאכול את הלחם. הוא ישן בעזרת נשים של בית כנסת, כשבחורף המעיל היה נידבק לקיר בגלל הכפור. הוא היה תלמיד מצטיין ו – 5 שנים לא היה בבית. מאחר שהיו מאוד עניים היו הולכים בבגדים בלויים. כששלחו את סבא להקים ישיבה בעיר אחרת, ראש הישיבה קרא לו לחדר והחליף איתו את הבגדים כדי שיוכל להופיע בצורה מכובדת.

בגיל 18 הוא הוסמך לרבנות על ידי הרב מנחם זמבה, שהיה הרב הגדול של ורשה. כשקיבל את התעודה הוא הראה אותה להורים שלו כדי שישמחו. אבל הוא עצמו קרע את התעודה מאחר שחשב שכדי להתפרנס צריך לעבוד ולא לעשות פרנסה מהתורה.

בשנת 1938 הוא קיבל רישיון, סרטיפיקט, לעלות לארץ, אך ראש הישיבה נתן את הרישיון לבחור אחר, כי אבא היה מספיק חזק להתגיס לצבא הפולני. בשנת 1939 קיבל פעם נוספת רישיון. ברישיון היתה טעות והוא היה צריך לתקן את הטעות במשרד הפנים הפולני. שם ישב גוי פולני מהעיר של אבא והוא היה אנטישמי ואמר שהוא יתקן את הרישיון כדי שהיהודים יעזבו את פולין.

בשנת 1939 סבא שמשון עלה לארץ. בארץ הוא היה מורה בבית ספר חרדי. ה"חזון איש"שהיה רב גדול מאוד שלח אותו לנתניה, להקים בית ספר חרדי ואמנם הוא הקים בית ספר חרדי. כאשר נוסד החינוך הממלכתי הדתי הוא עזב את החינוך החרדי והקים בית ספר ממלכתי דתי, שמנה 1000 תלמידים.

נולדתי בתל אביב בשנת 1945, עוד לפני הקמת המדינה. עד כיתה ד' למדתי בבית ספר "אהל יעקב" ובשנת 1955 עברה המשפחה לנתניה והתחלתי ללמוד בבית הספר "יבנה" בנתניה. הורי ואני ערבנו מתל אביב לנתניה כי סבא שימשון עבד בנתניה והנסיעה היתה קשה הכבישים היו משובשים והנסיעה ארכה שעתיים  לכל כיוון. הגעתי לנתניה בחנוכה שנת תשט"ו לכתה ד'.

בכתה ד' היה חסר שוער לקבוצת הכדורגל. היות והיית י שוער התקבלתי בשמחה על ידי תלמידי הכתה. הייתי ספורטאי מצטיין גם בריצה והשתתפתי באליפויות בתי הספר בנתניה ובסביבה. הייתי חניך בתנועת  "בני עקיבא"

כשהגעתי לגיל 18 קיבלתי דחיית שרות מצה"ל כדי ללמוד משפטים. למדתי באוניברסיטה בערב ובבוקר עבדתי כמורה בבית הספר. כשסיימתי ללמוד הוא התגייסתי לצבא. התקדמתי עד דרגת סגן אלוף. בין שאר התפקידים עסקתי בנפגעים. במלחמת יום הכיפורים הייתי אחראי על מסירת הודעות למשפחות על הרוגים מבני המשפחה. שירתי גם בפרקליטות הצבאית כסנגור פיקודי והגנתי על חיילים  שהיו נאשמים. שמשתי גם כפרקליט פיקודי, שבסמכותו להחליט איזה חייל יועמד לדין. בהמשך הייתי היועץ המשפטי של ראש אגף כוח אדם במטה  הכללי. שירתי כנציב קבילות החיילים וביררתי תלונות של חיילים .

בשנת  1986 יצאתי לגמלאות ופתחתי משרד לעריכת דין. לאחר 5 שנים מוניתי לשופט בבית משפט השלום בתל אביב. לאחר מספר שנים מוניתי לסגן נשיא של בית משפט השלום בתל אביב. במהלך התקופה סיימתי תואר שני באוניברסיטת חיפה.

בשנת 1970 התחתנתי עם ריקי כשהייתי בשירות חובה. נולדו לנו שלושה ילדים. לבת הגדולה ששמה מיכל, שהיא עובדת סוציאלית  נולדו בן ובת. הבן השני איתי נשוי לרעיה נולדו להם 2 ילדים ליאל ונועם. הבן הצעיר  ניצן עיתונאי, נשוי לברכה נולדו להם 4 ילדים אלרואי, טליה, מתנאל ויגל . לסבא אלי וסבתא ריקי יש עד היום 8 נכדים

הוריה של סבתא ריקי, דוד צבי – רוזן צבי וטובה, נולדו בסלובקיה. לאחר סיום בית הספר היסודי והתיכון  למד דוד באוניברסיטה וקיבל תואר דוקטור במשפטים ,מדעי המדינה וכלכלה. הוא שירת בצבא הצכוסלובקי כקצין בתותחנים. מנעוריו היה פעיל בתנועה הציונית ובתנועת המזרחי תורה ועבודה. פעל בענייני עליה ב'.

בשנת 1929 השתתף בקונגרס הציוני בצירך ובשנת 1935 כציר מטעם צ'כוסלובקיה בוועידה העולמית של הקונגרס היהודי בג'נבה ובקיץ 1939 כציר צ'כוסלובקיה בקונגרס העולמי הכ"א בג'נבה. עם פרוץ מלחמת העולם השניה קיבל הודעה מהבית כי אין לו לאן לחזור והוא נשאר כפליט בשויצריה ופעל שם בענייני העלייה ארצה.

בתאריך  27.2.40 הגיע לארץ הוא התחתן בכפר סבא עם טובה אנטמן שעלתה לארץ עוד בשנת 1936 . נולדו להם 2 ילדים הבן פרופסור אריאל רוזן צבי היה דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב ונפטר בגיל צעיר. הבת, ריקי קידר (אשתי), סימה עבודה סוציאלית והיתה סגנית מנהלת השרות הסוציאלי בבית החולים איכילוב בתל אביב והיתה מתאמת יחידת השתלות איברים. היא השתלמה בבית החולים "הר סיני" בניו יורק והרצתה בכנוסים בינלאומיים במקומות שונים בעולם. היא זכתה בפרס הצטיינות בעבודה סוציאלית.

דוד צבי היה בתפקיד גיזבר מחלקת העליה של הסוכנות היהודית והיה אחראי להבאת עולים במטוסים ובאניות. לצורך הבאת העולים הוא ביקר אצל השייח' הפרסי אצל האימאם התימני כמו כן ביקר גם בארצות צפון אפריקה ששם היה אסור היה לו להיות והוא עבר ממקום למקום בעגלה מכוסה בחציר .הוא כיהן כמנהל מחלקת העלייה באירופה והיה אחראי להבאת העולים מארצות המצוקה. דוד צבי היה גם חבר מועצת עירית תל אביב ויקיר העיר תל אביב.

טובה נולדה בסלובקיה בעיר ניטרא. היא גדלה בבית ציוני שהיו בו 9 ילדים. היא נהלה חנות תכשיטים ועלתה לישראל בשנת 1936. כל האחים הקימו שותפות חקלאית בכפר סבא וגידלו גידולים חקלאיים. טובה החלה לצייר בגיל 50 וערכו לה כ-40 תערוכות ציור. היא נפטרה במהלך עבודה זו ביום  3.1.2016 בגיל 103.

ריקי, הבת (ואשתי) שירתה בצבא בנח"ל והייתה בקיבוץ טירת צבי. ריקי, שכאמור, סיימה לימודי עבודה סוציאלית, היתה קצינת מבחן לנוער. לאחר מספר שנים החלה לעבוד בבית החולים איכילוב במחלקת דיאליזה. כשהוקמה יחידת השתלות איברים בבית החולים איכילוב מונתה ריקי למתאמת השתלות, שתפקידה, בין השאר, לפנות למשפחות שיקיריהן היו במוות מוחי לקבל הסכמתם לתרומת איברים להשתלה, כדי להציל חיים של חולים. היא גם עסקה בתרומת איברים מן החי, דהיינו, כליה ואונת כבד.

ריקי נסעה לכינוסים רבים בחו"ל והרצתה בהם על מודל מיוחד שפיתחה בנושא תרומת איברים. היא זכתה בפרס הצטיינות על שם יעל גלעד ז"ל, עבור ביצוע פרוייקט ייחודי בתחום העבודה הסוציאלית במערכת הבריאות. היא אף ניהלה בית ספר להנחיית קבוצות בבית החולים איכילוב.

ריקי פרשה לגמלאות בחודש אוקטובר 2014. מאז היא עוסקת בהנחיית קבוצות ובהשכלת מבוגרים.

תשע"ו