מאגר סיפורי מורשת

מרים נוריאל, נקראה על השם של סבא שלה מנחם, שם משפחה קודם סגל. מרים נולדה בשנת 1950 היא נשואה לצביקה.  מרים נולדה ברומניה ועלתה לישראל בעלייה ההמונית, בגלל המצב הכלכלי הקשה שהיה בתקופת הקומוניזם הרומני.

מרים גרה בשאר ישוב. היא גדלה ארבע שנים במעברה, באיזור בת חפר, שם היה אתר שנקרא קקון  במקום עברו פסי רכבת שמצדם השני היה שטח ירדני.

שאר יישוב (ויקיפדיה)

מרים מספרת:

"כשהיינו חוזרים מהגן הערבים מהצד השני היו נורא נחמדים אלינו והייתה אווירה רגועה מאוד. יום אחד הגענו באיחור מהגן ואחד ההורים שם לב שאיחרנו כי עברנו את הגבול. הצבא התחיל לעשות פטרולים והירדנים שמעו שהצבא הגיע, הם נלחצו והחליטו לקחת אותנו לביתם, אני זוכרת שזה היה מפחיד. על פי הצבא היה מדובר בתקרית דיפלומטית והתחיל עירוב של כוחות האו"ם. החזיקו אותנו שם שלושה ימים, והירדנים פחדו להחזיר אותנו, אך לבסוף הוציאו אותנו".

מזכרונות העבר של מרים היא סיפרה לנו שמאוד אהבה לבנות מחנה. היה להם עץ אקליפטוס ענק ששם היה המחנה הכי טוב שלהם, שם הם נהגו לשחק. הם היו משחקים חמש אבנים, גומי, תופסת ומחבואים. בנוסף הם נהגו ללכת לים ולבנות שם רפסודות.

מרים זוכרת את תקופת החגים. בחגים כל המושב היה מתכנס והם היו חוגגים ביחד. היא זוכרת את הטיולים עם הטרקטור בחג שבועות.

מרים זוכרת הרבה שירים ברומנית שהיא גדלה עליהם. הם היו שומעים הרבה את שיריו של ביאליק. כשהייתה בגיל 10, קנו להם את הרדיו הראשון, זה היה ארגז גדול עם שעונים והייתה חגיגה ברחוב, כי הם היו הראשונים שהיה להם רדיו.

זיכרונות מתקופת המלחמות

מרים מספרת, שמלחמת יום כיפור הייתה קשה מאוד, כי היא לא הכירה את המקום (קיבוץ דפנה). היא עלתה צפונה עם תינוק בן 8 חודשים. היו לה שמונה ילדים בגן ילדים שהיא אפילו לא הכירה והיה לה נורא קשה – הם שהו חצי שנה במקלט! הם שמעו את הטנקים נוסעים ומפגיזים. בגן הילדים נפלה קטיושה, אף אחד לא נפגע, אבל היו מראות קשים. לדברי מרים, "מלחמת שלום הגליל" הייתה הכי קשה בשבילה כי הרבה מאוד מהקורבים שלה השתתפו במלחמה, לשמחתה כולם חזרו בשלום.

הזוית האישית

מרים אוראל: היום אני אוהבת מאוד לקרוא ולטפל בצימרים שהקמתי.

הסיפור תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי. מרים השתתפה בתכנית יחד עם התלמידים: נמרוד סולומון, רוני בן דוד, ליאב חורי.