מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סיפורה של מרים חלפון – חוויות ילדות מהעיר אשדוד וישראל

מרים חלפון ואלעד וקנין
אני אחי, בת דודתי וחברי ילדות באשדוד.
חוויות ילדות שלי מהעיר אשדוד וישראל בשנות ה- 70 וה-80

שמי מרים חלפון, נשואה +3 ו- 2 כלבות האסקיות. נולדתי ב- 1960 וגדלתי בעיר אשדוד שעברה במשך כל חיי שינויים רבים הן בגודלה, ברוחבה, באוכלוסיה שגדלה והגיעה לכ- 250,000 תושבים, וביופיה. הים הגובל במספר חופים יפים כחוף "מי-עמי", "לידו, "הקשתות", שם נערכות מזה שנים רבות בימי שבת, הרקדות. "י'א", ט"ו 'ריביירה, מעוטרים בפסלים, וציורים לאורך גדרות האבן, בכל חוף הים ובכיכרות מיוחדות כגון: כיכר "השמש" בחוף ריביירה, כיכר "המפרשיות". שם מצטלמים באירועים כברי מצווה וחתונות….., כיכר "הבובות" בתל-חי בט"ו, כיכר "מודעי" בי"ב' כיכר אילן רמון (הטיל) בסיטי ועוד….

העיר אשדוד היא עיר מאוד משמעותית וחשובה במדינה כאשר נמצא בה הנמל הגדול ביותר במדינה ובה מצויה גם תחנת הכח הגדולה-חברת החשמל. בעיר ישנה גם תחנת רכבת חשובה המקצרת לתושבים את הדרכים והרכבות מובילות אותנו ממקום למקום בקיצור זמן ניכר ועוזרת לרבים מתושבי העיר לעבוד מחוץ לעיר בנוחות יתרה וחוסכת עומס רב בכבישים. לאחרונה נפתח בעיר בית החולים "אסותא", לאחר שנים רבות, שאמור לשרת את אוכלוסיית העיר אשדוד שהולכת וגדלה ומונה כיום כ- 250 אלף תושבים.

בעיר ישנם 2 מוקדי השכלה משמעותיים כ"מכללת אשדוד" ומכללת "סמי שמעון" ואנו מקווים בהמשך השנים הקרובות שתוקם בעיר אוניברסיטה שתשרת את הצעירים באשדוד השואפים ללמוד השכלה גבוהה יותר.

בתי הקולנוע באשדוד

בית הקולנוע הראשון באשדוד היה קולנוע "דגון" באזור א', שם נערכו כל אירועי העיר שהתרחשו כגון: סרטים, הצגות, מופעים, מחזות, טקסים וכו'.

אחריו הוקם קולנוע "אסתר" באזור ב', שם היו סרטים ומופעים. קולנוע זה הוכר כקולנוע שבו הוקרנו בכל יום שישי בצהריים סרטי "מערבונים" לנוער, ובימי שבת אחה"צ הוקרנו בו באופן קבוע סרטים "הודיים" וסרטים "טורקיים" שהמונים היו "מכורים", כי אהבו מאד לראות את הסרטים האלה. בכל שבת אחר הצהרים אני, אחיי, הורי וחברים היינו מתארגנים ומגיעים מאזור ו' לקולנוע "אסתר" לראות את הסרטים שהיו אהובים עלינו בזמנו.

קולנוע "אשדוד" הוקם מאוחר יותר בחוף "מי-עמי", הוקרנו בו סרטים, הצגות ומופעים רבים. אני זוכרת שראיתי מספר פעמים את המופעים של להקת "כוורת" שמאוד הערצתי אותם, יהורם גאון, שלמה ארצי כשהיה עדיין חייל,  וכן נערכו בקולנוע תחרויות זימרה שונות של כישרונות צעירים בעיר, בתמיכת עיריית אשדוד.

הקולנוע האחרון שהוקם בזמנו היה קולנוע "אולימפיה" באזור ו', שם גרתי רוב ילדותי. הבעלים של הקולנוע גרו בשכונה שלי והבת שלהם, מיכל בנישו, למדה בכיתתי בבית ספר יסודי "שקמים". אנו כל בנות הכיתה התפעלנו והתגאנו במיכל שיש לה בית קולנוע כל כך מפורסם ויפה ונחשבה כילדה מקובלת ו"עשירה" של הכיתה…. היא הייתה מזמינה אותנו לביתה, הכרנו את משפחתה הוריה ואחיה והיינו שומעות מוזיקה בפטיפון, שרות ורוקדות, צוחקות ומתבדרות עם מיכל שניכר שהייתה חובבת מוזיקה.

במשך השנים כל בתי הקולנוע שציינתי לעיל נסגרו בזה אחר זה כנראה בגלל שהאוכלוסייה בעיר התחברה לרשתות כבלים,  והוקמו ערוצים נוספים חוץ מערוץ 1 שכיכב בזמנו בטלוויזיה וכשהוקם ערוץ 2 התחוללה מהפכה בכל תחומי השידור שהלך והתקדם במשך השנים. והאנשים החלו לראות סרטים טובים וחדשים בבתיהם בטלויזיה ובכבלים.

כיום קיים בקניון סי-מול קולנוע קטן "גלובוס מקס" והוא היחידי שקיים באשדוד ומכיל מספר מצומצם של מקומות כאשר נערכים בו רק סרטים בשעות הבוקר, הערב והלילה.

בשנים האחרונות הוקם באשדוד "בית יד לבנים" ולאחר מכן ה"משכן לאומנויות הבמה"  שהם משמעותיים ופופולאריים באשדוד ובהם נערכים נערכים מופעים, הצגות, טקסים, כנסים וואירועים חשובים שונים…..

חוויותי משנות ה-70 וה-80 באשדוד

חגיגת בת המצווה של בית הספר

בכיתה ו', בבית ספר שקמים, ערכו לכל תלמידי השכבה, חגיגת בר-מצווה ובת-מצווה ביחד, לבנים ולבנות ,בויצ"ו הישן באזור א'.  האירוע נערך בערב, בטקס מרשים, בנוכחות ההורים והאחים ובנוכחותו של ראש העיר מר צבי צילקר. אני זוכרת את חגיגת הבת מצווה של השכבה שלנו, כאירוע מרשים עם טקס והעלו את כולנו התלמידים לבמה כשקיבלנו עטים ועפרונות במתנה מהעיריה, מראש העיר.

ויצ"ו הישן באשדוד

בילדותי, ויצ"ו היה מקום מפורסם באשדוד. היה שם אולם גדול ובו נערכו הופעות לנשים כמו תצוגות אופנה", טקסים שונים, חתונות, ברי מצוות עם אוכל ונגנים. ואני זוכרת שדודי התחתן שם וזה היה בערך לפני כ- 40 שנה… לימים נהרס מבנה ויצ"ו והוקם במקומו מבנה חדש שנשים הולכות לפעילויות שונות.

התזמורת של אשדוד

התחלתי ללמוד נגינה באקורדיון בכיתה ד'. בילדותי ניגנתי באקורדיון ובתיכון בפסנתר, שנים רבות. בת דודתי ששמה מירה למדה אקורדיון אצל המורה אריקה סטולרו, שהייתה השכנה שלהם בוילות באזור ב',  ויום אחד שמעתי את המורה מנגנת ובת דודתי מירה סיפרה שזאת המורה שלה לנגינה ושהיא התחילה ללמוד אצלה נגינה וזה מאוד מצא חן בעיניי, אז גם אני ביקשתי מאימי להירשם ללמודי האקורדיון ומיד נרשמתי. למדתי כ- 6 שנים אקורדיון  ובשנה הראשונה צורפתי לתזמורת האקורדיוניסטים. אהבתי מאוד לנגן באקורדיון וניגנתי המון שירים ישראליים ומנגינות קלאסיות יפות והייתי מתאמנת תמיד לאחר לימודי בבית הספר. פסנתר למדתי רק מוזיקה קלאסית ומאוד אהבתי לנגן את באך. השתתפתי בתזמורת העירונית של אשדוד מספר שנים כנגנית אקורדיון.  זו הייתה תזמורת רק של אקורדיונים, בניצוחה של מורתי אריקה סטולרו. התזמורת ניגנה נעימות יפות שהיו פופולאריות בזמנו. התזמורת שלנו בזמנו הייתה מאוד מפורסמת בעיר וייצגה את העיר אשדוד בכבוד במספר אירועים בעיר ומחוץ לעיר. היינו יוצאים אחר הצהרים וחוזרים בשעות המאוחרות של הלילה. אני זוכרת שהסיעו אותנו באוטובוס לעיר אופקים הרחוקה, והופענו שם עם הזמר יגאל בשן.  בפעם אחרת הופענו בעיר חיפה, שהופיעו שם תזמורות מכל הערים. אני זוכרת את המופע שנערך בערב חגיגי (כמדומני מוצ"ש) זה היה ערב בלתי נשכח ומדהים בבריכת בית לברון, באזור ו', שהיה יחיד בעיר. בגינה, בבריכת בית לברון, הוקמה במה גדולה והוצבו בה כסאות רבים שהיו לבנים ומרשימים שהכילו את כל האורחים הרבים שהיו מנכבדי העיר וגם האורחים שהגיעו מחו"ל באוניית פאר שעגנה בנמל אשדוד. באירוע הזה התזמורת שלנו השתתפה, השתתפו גם זמרים אחרים מפורסמים ואני זוכרת את הופעתו הנהדרת של הזמר יזהר כהן בצעירותו.

המאכלים האהובים בארץ ובעיר אשדוד

הג'אנק פוד הישראלי בארץ בשנות ה-70 וה-80

הג'אנק פוד בישראל החל בשנות ה- 70 כפלאפל, בשרים על-האש, וחטיפים כצ'יפס בשקיות, גרעינים שחורים. בשנות ה-80 נכנס לארץ ההמבורגר וההמבורגר הראשון בארץ שפופולארי עד היום הוא בורגראנץ, אחריו נוספו מקדונלד'ס וקינג בורגר. חנויות הפיצה, השווארמה, בורקס סמי…. כיום קיימים בנוסף מאכלים פופולארים כ: מוקפץ, סושי, קפה קופיקס, נקניקיה בלחמניה, מוקרם איטריות בפטריות, צ'יפס עם קטשופ ומיונז….

הפלאפל באשדוד

הפלאפל הראשון שהוקם באשדוד היה באזור א' בפסאג' אצל אברהם התימני. כל הזמן המקום היה מלא באנשים, ואני זוכרת שביום העצמאות אי אפשר היה לקנות את הפלאפל כי היה תור של המוני אנשים שהתנפלו על הפלאפל הטעים האהוב. הפלאפל היה במקום מרכזי של העיר וגם קרוב לקולנוע דגון, ולכן היו להם לקוחות רבים.

אני כחובבת פלאפל מילדות, מאוד אהבתי לאכול את הפלאפל של אברהם התימני, שעבר בירושה מאב לבן  וכיום מנהלים אותו הנכדים. הפלאפל טעמו לא השתנה כלל ונשאר אנין טעם. כל המשפחה שלי אהבה להתקבץ בחנות הפלאפל ולאכול בכיף…הפלאפל הזה הוא נוסטלגיה אמיתית באשדוד. הפלאפל השני והפופולרי שהוקם באשדוד היה באזור ב' הפלאפל המצרי, גם היה פלאפל טעים מאוד שהיה ממוקם מול קולנוע אסתר, וגם הוא היה גדוש באנשים רבים.

לאחר מספר שנים הוקם בצומת המרכזית של אזור ו' בוטקה קטן  של פלאפל שימעי התימני, שהפלאפל שלו היה הכוכב באשדוד והתפרסם במהרה בטעמו המופלא  וכל תושבי העיר באו לאכול שם ולכן הצומת הוצפה באנשים רבים וזה הפריע לתנועה בכביש והפך להיות מסוכן, לכן מיקומו הועבר מול קולנוע אולימפיה. גם בני משפחתי אכלו בפלאפל שימעי, ובעיקר אימי רחל  ואחותי רותי אהבו מאוד את הפלפל ואת הסחוג החריף של שמעי, שהוסיפו למנות שלהם בנדיבות. כילדה ונערה ליווה אותי שנים פלאפל שמעי, באזור ו' שהיה מקום מגוריי בילדותי. לפלאפל שימעי היה טעם מיוחד של עוד… מאוד אהבתי את הפלאפל הזה וכמעט מידי ערב הלכתי ברגל לבד במרחק של כ-  10 דקות מביתי לדוכן הפלאפל ואוכלת אותו כארוחת ערב ואהבתי לשים עליו את הטחינה והסחוג הטעים. מבין כל שלושת הפלאפלים הללו רק אחד מהם שרד עד היום והוא פלאפל אברהם התימניבאזור א'. כיום קיימים שלושה מזנוני פלאפל שאהובים ופופולארים על תושבי העיר והם: פלאפל אברהם התימני, פלאפל חצי חינם באזור א', ופלאפל מול קניון לב אשדוד, באזור ה'.

מאכלים פופולריים נוספים

במשך השנים בהתפתחותה של ארץ ישראל התפתחו גם המאכלים האהובים על ילדי ישראל. הוקמו חנויות חדשות לממכר מזון מהיר כגון: פיצות למיניהם ובאשדוד יש לנו  את פיצה האט, דודה על הפיצה, פיצה פצץ, קאסה דלה פפה. גם ההמבורגרים הפכו להיות פופולאריים מאוד כבוראגר ראנץ, מקדונלדס, קינג בורגר

מדינת ישראל הצטרפה לזרם האמריקאי והאירופאי בתחום האוכל וכיום נוספה תכנית טלוויזיה נצפית מאוד  המכונה מאסטר שף, שמתקיימים בה תחרויות אוכל עם מגוון מאכלים ותבשילים מכל עדות יהודי העולם.

קיבוץ גלויות של מאכלים מסורתיים מילדותי

ישראל מאופיינת בקיבוץ גלויות של אוכלוסיות מעדות שונות, חילונים, דתיים וזאת בהתאם לעליה שסווגה לעיר מסויימת. בעיר אשדוד רוב האוכלוסיות המגוונות שעלו הנן ממצרים, צרפת, ליטאים מקריית פונוביץ שמאופיינת בחרדים, ועוד חרדים שונים, מרומניה, תימן, רוסיה, גיאורגיה, אתיופיה, פרס, בולגריה, גרמניה, פולין, אנגליה, ארגנטינה, ברזיל, ספרד, הולנד.

אני זוכרת שבילדותי בבית ספר שקמים, באזור ו', בכיתתי, כל אחד היה מביא  לארוחת הבוקר סנדוויצ'ים ממאכלי העדות שלנו, לדוגמא שושנה שהייתה מעדת מרוקו הביאה באופן קבוע  בכל יום שישי לחמניה ביתית גדולה שבתוכה היו סלטים כמו מטבוחה וחצילים מטוגנים וכל הבנות קפצו וביקשו ממנה ביס מהלחמניה הטעימה שלה. בהפסקות היינו מדברים בכיתה על המופלטות ועל הספינג'ים המרוקאים. בכל הכיתה שלי התפזרו ניחוחות שונים ומגוונים. סנדי, שהיה ממוצא רומני היה מביא בכל יום ביומו לחמניה ריחנית קבועה שבתוכה נקניק אדום וסחוג חריף שהארומה שלו מילאה את כל הכיתה וכולנו חשבנו (אך לא היינו בטוחים) שלאבא שלו יש חנות קצביה ובגלל זה הוא מביא נקניק בכל יום. כמו כן אני זוכרת היטב את ריח הארומה של האגסים שגם מילאו בניחוחות את הכיתה וגם כיום כאשר אני מריחה ריח אגסים מיד עולה בזיכרוני כיתת בית ספרי. אילנה הצרפתייה-מרוקאית שדיברה צרפתית שוטפת הביאה בכל יום ויום פרוסת לחם לבן עבה שרופה על הגז עם חמאה וריבת משמש כתומה עטופה במפית מבד. לאה התימניה-רומנית הביאה בכל יום כריך מלחם אחיד שחור עם מרגרינה וזיתים שחורים. אני הייתי מביאה לכיתה בכל יום ארוחת בוקר מגוונת בחצי פיתה  עם חמאה, ריבה חלווה, שוקולד, בנקניק אדום, נקניק הודו, טונה. רוב התלמידים לא אהבו לחלק מהאוכל שלהם ולפעמים היינו מתגרים מהסנדוויצ'ים השונים ומביאים למחרת ארוחה דומה.

מסעדת האוכל בבית הספר שקמים בשנות ה-70

בבית הספר שלנו היה מבנה ענק של המסעדה. במסעדה הייתה אחראית ומשגיחה שהייתה שפית בית הספר,  וקראו לה פנינה, שאופיינה בקשיחות ועבודה תכלס.

כשהיינו בכיתה ז'-ח' היו לנו שיעורי תזונה עם מורה תזונאית, והיא לימדה אותנו על הרכבי המזון, אוכל וכו'. ובכל שיעור היא שיבצה תלמידים תורנים במסעדה שעזרו במטבח לקלף את הירקות. ובכל יום בצהרים היו התורנים יושבים בחדר הבישול של מסעדת בית הספר וחותכים ירקות לסלט וירקות לבישול. במסעדה בישלו לנו בכל יום ארוחת צהרים חמה צמחונית. לא כל התלמידים יכלו לשלם על ההזנה בבית הספר אבל רוב תלמידי בית הספר אכלו במסעדה. אני זוכרת שבכל יום בשעה 12:00 בצהרים התייצבנו בחזית המסעדה וכל תלמידי הכיתה הסתדרו בטור אחד ארוך. לא נכנסנו עד שמחנכת הכיתה הגיעה והיא הייתה מכניסה אותנו ומושיבה אותנו  ליד שולחן גדול שלצידיו ספסלים ארוכים (לא היו כיסאות) והמחנכת התיישבה בראש השולחן להשגיח. באמצע השולחן התייצבה באופן קבוע קדרה גדולה שבתוכה מרק מהביל חם וטעים שהשתנה בכל יום. הצלחות היו עשויות מפלסטיק בצבע תכלת ובכל צלחת הייתה מנה עיקרית מוכנה בסלט ובאוכל טוב טעים ומגוון, קציצות עגולות צמחוניות, פתיתים, אורז, דג פילה מטוגן וליד הצלחת הונחה מנת הקינוח שכללה צלוחית קטנה עגולה ועמוקה מלאה בפודינג חלבי בצבע ורוד בטעם תות, או בצבע חום בטעם שוקולד, או פרי. אני אישית מאוד אהבתי את האוכל הזה שהיה טעים מאוד וממש חיכיתי בקוצר רוח לארוחה הזו הטובה והטעימה.

תנועת הנוער העובד והלומד באזור ו'

כשהייתי בכיתה ו' הוקם מבנה קטן בצמוד לבית ספר שקמים בו למדתי. תנועת הנוער העובד והלומד וחבורת נוער ביקשו מאיתנו התלמידים להצטרף לתנועה אחה"צ.  מכרו לנו חולצות כחולות של התנועה ומידי פעם השתתפתי בתנועה ובכל חג היינו מתכנסים ומכינים קישוטים לבית הספר. ואני זוכרת שבפורים הכינו אותנו לצעדת העדלויאדע, שהתקיימה לפעמים בעיר. ואנו הצגנו את בית הספר עם תלבושת של חולצות כחולות ושרוכים אדומים המאפיינים את התנועה. כשסיימנו את לימודנו ביסודי פרשנו מהתנועה שלימים נסגרה.

הטקסים בבית הספר שקמים

בבית ספר "שקמים" בו למדתי עד כיתה ח' היו לנו המון טקסים. בכל יום שישי כל תלמידי בבית הספר היו מתכנסים בחצר בית הספר ומסתדרים בצורת ח' ובאמצע הייתה במה מובנית  מבטון והיה לנו טקס בו המנהלת והמורות דיברו והורדנו את דגל ישראל לחצי התורן. בכל חנוכה בית הספר ערך לכל התלמידים מסיבת חנוכה מפוארת בערב, באולם הספורט של בית הספר. נערך טקס חנוכה והוצגה בבמה הצגת חנוכה. על הבמה  היה מונח סביבון יפיפה עשוי מבריסטול שחור גדול ממדים עטוף בצלופן אדום ובתוכו מונחות שקיות רבות של ממתקים לחג. ובסיום הטקס חילקו לנו את השקיות שחיכינו להם בקוצר רוח. בכל חג השבועות נערך לנו טקס בשעות אחה"צ לאחר הלימודים. אמרו לנו להגיע עם בגדים לבנים וסל טנא מלא בכל טוב פרחים, פירות, וירקות וכל התלמידים בבית הספר הגיעו בבגדים לבנים או עטופים בסדינים לבנים כמראה היוונים, ועל ראשנו עטור זר פרחים עם טנא שירי חג.

הספריה העירונית באשדוד של שנו ה-70 וה-80

בכל שנות לימודי בבית הספר נתבקשנו ע"י המורים להכין עבודות בנושאים שונים, אך חוץ מספריה קטנה בבית הספר היה חסר לנו מקורות מידע לעבודה. על כן היינו הולכים אחרי הצהרים לספריה העירונית של אשדוד באזור ב' ויושבים שם שעות, כותבים את העבודה ומקפידים על בכתב יד שיהיה קריא, דפים נקיים. לפעמים חוזרים כל כמה ימים כדי ולסיים את העבודה/ות. בדרך כלל הספריה הייתה עמוסה בתלמידים מכל רחבי העיר, לא היה מספיק מקום, לא היו מספיק ספרים פנויים  וגם זה גרם לנו לפעמים לאי נוחות, עייפות יתר, טלטלה וחוזרים הביתה בחשכה. מצד שני, במובן החיובי, לפעמים התארגנו בזוגות וזה היה יותר קל ונחמד יותר מבחינה חברתית. הספרייה העירונית באזור ב' באשדוד קיימת עד היום אך בעיקר באים לשם אנשים לקחת ספרי קריאה שונים לביתם אבל ממש אנשים מעטים פוקדים את המקום.

כיום הכל השתנה והתקדם בטכנולוגיה התלמידים מתבקשים להכין עבודה, הם מקלידים אותה במחשב, מקבלים אינפורמציה לעתים מספריית בית הספר ויותר מאתרים שונים ומגוונים בעולם הגדול, של אינטרנט בהישג יד מיידי ובקלות יתר, נוח מאוד, בלחיצת כפתור, ברמה גבוהה יותר. נוספים בכל יום תכנים חדשים והאינפורמציה מתעדכנת כל הזמן, ללא הפסקה. כל תלמיד עובד על העבודה שלו עפ"י זמנו הפנוי ולעתים עד שעות הלילה הלא מקובלות, בשבתות. זוהי נוחות ועולם חדש לתלמידים –  שבילדותנו זה לא היה.

עידן הקיוסקים בבתי הספר התיכוניים בשנות ה-80

למדתי בבית ספר מקיף ג' באשדוד ובתוך הבית ספר עצמו היה קיים קיוסק. בהפסקה היינו פוקדים את הקיוסק של בית הספר שם מכרו לנו סנדויצ'ים, חטיפים מתוקים, וופלים,  צ'יפס ושתייה קוקה קולה , ספרייט, תפוזים ואשכוליות שהיו פופולארים בשנות ה- 80. הקיוסק תמיד היה מלא בתלמידים בהפסקות הגדולות שקנו אוכל כשברקע התנגנו שירים  יפים ברמקולים בבית הספר. אני זוכרת שגם במקיף א' ומקיף ב' ממול התיכונים מעבר לכביש פעל לו קיוסק שבהפסקות התלמידים פקדו אותו. כיום בכל בתי הספר התיכוניים אין יותר קיוסקים אלא קיימות מכונות שונות המופעלות במטבעות כסף של שתיה קרה, חטיפים, וסנדוויצ'ם. וכן מופעלים כיום שדרוגים למגמת אוכל בריאותי במכונות.

חופי הים באשדוד – אז והיום

החופים הראשונים באשדוד היו חוף מי-עמי וחוף לידו. בילדותי גרנו באזור א' ברחוב מרזוק וחוף מי עמי היה הכי קרוב אלינו. היינו אז ילדים קטנים אני ואחיי היינו מידי פעם מתארגנים ובורחים לים בחוף מי-עמי.  היה מקרה שיום אחד שמענו בשכונה שאוניה מלאה בתפוזים שפכה מלאי של תפוזים בחוף. כולנו רצנו בשמחה וסקרנות לבדוק אם אכן החוף "מלא בתפוזים?! וכן, מצאנו בחוף תפוזים פזורים טובים ואכילים וכל ילד מילא את חולצתו בתפוזים והבאנו אותם בשמחה וששון הביתה להורים.

חוף לידו היה החוף המפורסם באשדוד שכל התושבים היו באים. אני זוכרת שבימי שבת  היה מאוד פופלארי להגיע לים אולי בגלל שלא הייתה טלוויזיה בשבת, טכנולוגיה עכשוית, כל החנויות היו סגורות בשבת, לא היו בכלל קניונים,  לא היו קיימים כלל מקומות בילוי משפחתיים בשבת. הייתה מעיין התכנסות שכונתית, ועל כן הים נתפס, כמקום בילוי לילדים ובוגרים. הלכנו לים ושם היינו פוגשים את ילדי השכונה, החברים, השכנים, דודים, בני דודים,  כולם באו לים. היינו מצטרפים ומשתזפים, משחקים, משתתפים בארוחת הצהרים  ביחד והייתה ממש חברותא ומפגש נעים וכייפי. כיום זה כבר לא קיים האנשים אוהבים ומעדיפים בשבת להתעסק במה שמעניין אותם כשהפעילויות הן אחרות מגוונות ומעניינות בתחומים שונים לגמרי כמו מנוחה, טלוויזיה כבלים, יוצאים לטייל ברכב למקומות שונים, בית כנסת, מטיילים ברגל, הליכות, ספורט, השכונה יותר שקטה ורדומה, ילדי השכונה משחקים בכדורגל, הבנות משחקות פינוקיו או מפטפטות, הולכים למשחקי כדורגל במגרש, מבקרים את הסבים והסבתות.

כתלמידים בתיכון מקיף ג' באזור ד' שהיה קרוב לים היינו אוהבים לכת לים להשתזף כאשר שחררו אותנו מוקדם מהלימודים או אחרי הלימודים ולאחר מכן היינו חוזרים הביתה מאוחר. וכמובן שההורים היו דואגים לנו.

במשך התפתחותה של אשדוד התפתחו גם חופים נוספים: חוף הקשתות,המרינה, חוף הדתיים ביא',  חוף יא', חוף ריביירה וכל תושב שרוצה להגיע לים הולך לים הקרוב לביתו. חופים מאוד מטופחים ויפים יש בהם מציל עם בית מעץ, מרהיב שמחובר לו שעון, בתי רחצה, שירותים, מים, בתי קפה, מסעדות, גלידריות, אולמי אירועים. והתושבים לא יכולים לעשות בחופים כרצונם יש גם כללים שונים כגון אסור להביא כלבים, אסור להשליך פסולת, אסור לטרקטורונים ואופנועים להיכנס לחוף ולהפריע לרוחצים, אסור להבעיר אש. פקחי העירייה שומרים על החופים כל ימות השבוע ביום ובלילה.

חוף הקשתות פופולארי מאוד וקיימות בו מסעדות שפתוחות בשבת. שם נערכת כל שבת ההרקדה המפורסמת מזה שנים רבות לתושבים אוהבי ומעריצי ריקודי העם. בחוף הקשתות יש את המרינה המרהיבה ביופייה עם מסעדות, בתי מגורים,  ספינות, קיאקים, בית ספר ללימוד ימי, תיירות ועוד. בקיץ ישנם פעילויות רבות בחופים כגון: ספורט, זומבה, תחרויות אופניים. והתושבים באים ומשתתפים בהיענות רבה בעידוד לבריאות הגוף ובריאות התזונה. בשנים האחרונות הוקם האמפי באשדוד שבו נערכים בעיקר בקיץ מופעים גדולים של האמנים הפופולארים בארץ.

עידן הטלפונים

משפחתי זכתה לקבל את טלפון החוגה מבין הראשונים באשדוד. הטלפון הוצב בסלון הבית בצבע שנהב ומרוב שהתלהבנו ממנו הצטלמנו איתו בפורים בשנה אחת. במשך הזמן הוספנו עוד טלפונים בחדר השינה ולפעמים אהבנו ל"בלוש" ולשמוע שיחות של אחרים מבני המשפחה. באותה תקופה בכל העיר הוצבו טלפונים ציבוריים משום שלא כל אחד יכל לרכוש טלפון חדש מבזק. הטלפון הציבורי היה מאוד נפוץ ופעל באמצעות אסימונים שהיינו קונים מחנות סמוכה. לעתים היינו משתמשים ברחוב או בשכונה בטלפון הציבורי והיה מאוד מרגיז אותנו כאשר אדם היה מדבר הרבה והיינו צריכים להמתין זמן רב בתור לכל שיחה ושיחה. לעתים הטלפון היה מצלצל בשכונה, אלה שהיו בקרבתו ענו לשיחה כאשר מהצד השני ביקשו לקרוא לשכנים לשיחת הטלפון. ברבות השנים הטלפונים הציבוריים השתכללו והאסימון השתנה לכרטיס חיוג שקנינו מהדואר ומאוחר יותר השתנה למטבעות כסף.

כיום זה כבר עידן הפלאפונים שהשתלט על כל אזרחי המדינה והעולם כאשר המשוכלל ביותר הוא הסמארטפונים.

חוויות בפארק השעשועים

בילדותי פארק השעשועים הלונה פארק אשר בת"א היה יחידי ומיוחד במינו בארץ. בשנות ה- 70. היו בו מתקנים לילדים נערכו בו תחרויות זימרה עם אמנים  כגון ריטה ורמי קליינשטיין, אבנר גדסי ועוד מפורסמים דאז, וכמו כן התקיימו בו מופעים בערב עם זמרים מפורסמים כמו יהורם גאון שראיתי את ההופעה שלו עם משפחתי. כיום גם קיים הסופרלנד בראשון לציון והדור החדש נוהר אליו בהמוניו וגם ילדי היו בו במסגרת משפחתית ובי"ס.

אסכם את סיפורי – למדינת ישראל מלאו השנה, 2018, יום הולדת 70 שנה ואני גאה בכך שנולדתי בארץ ישראל ובעיר אשדוד. כל חיי חוויתי את ההתפתחות ושגשוג מהיר של המדינה הצעירה שלנו  ואת התפתחות העיר אשדוד שהפכה לאחת הערים היפות, המתוכננות והישראליות בישראל. ממרחבי חולות הפכה אשדוד לעיר מרובת בניינים מכל הסוגים נמוכים וגבוהים ורבי קומות אשר שינו את פני העיר אשדוד והפכו לאחר מסמליה של העיר אשדוד.

הזוית האישית

מרים חלפון: למדתי על אלעד שהוא תלמיד חכם ומצטיין למופת, נחמד באופיו ובעל נתינה בסיפור הזה.

אלעד וקנין: למדתי על מרים חלפון יותר לעומק והכרתי אותה יותר טוב דרך הסיפורים המרתקים.

מילון

פטיפון
פטיפון הינו מכשיר לנגינת תקליטים ישנים שמנוגן באמצעות זרוע המונחת על גבי התקליט, ובקצה הזרוע קיימת מחט "יהלום" הקורא את התווים שבאמצעותה נוצרת המנגינה. פטיפון הינו מכשיר לנגינת תקליטים ובשפות רבות נקרא המכשיר גְּרָמוֹפוֹן.

ציטוטים

”הכרנו את משפחתה הוריה ואחיה והיינו שומעות מוזיקה בפטיפון שרות רוקדות צוחקות ומתבדרות. “

הקשר הרב דורי