מאגר סיפורי מורשת

סיפורה של מירי אזולאי

שמי מירי אזולאי נולדתי בשנת 1943 בעיר ראבאט שבמרוקו, להורי סול בן עמרם ודויד אוחיון. נקראתי בשמי על שם דודתה האהובה של אמי. היו לי 2 אחיות ו חמישה אחים: אנט, ג'נט, יעקב, פרוספר ז"ל, קלוד, שימי ומאור. אבי עבד בבנק  ואמי הייתה עקרת בית. גרנו בבית בקרבת הים, בית בן ארבעה חדרים, מטבח ואמבטיה.

גרנו בשכונה שלא היה בה בית כנסת קרוב אבל הייתה יהודית. למדתי בבית ספר צרפתי "אקול דה שלה" והיו לי שם רק חברות צרפתיות וערביות שלמדו איתנו. בבית הספר למדנו מקצועות כמו  אלה שלומדים היום: ספרות, חשבון, שפה אנגלית, ובנוסף כלכלת בית ותפירה. החברות שלי היו השכנות שלי וחברתי הטובה ביותר הייתה בריג'יט. היינו משחקות קלאס קפיצה בחבל, ובמשחק שקרוא לו "אוסלה" ובגרעיני משמש.

בבית הספר היה כבוד רב למורים, המורים אהבו אותי ואני התייחסתי אליהם בכבוד רב ובנימוס. העונשים בבית הספר היו להעמיד אותנו בפינה, ומי שמאוד הפריע הוציאו אותו מהכיתה. לא הייתה לנו תלבושת אחידה, לא יצאנו לטיולים שנתיים, אך היו לנו מסיבות של סוף שנה שהיו מושקעות מאד. היה לי מורה אחד, מר בלונדל, שהיה המחנך שלי ומאד אהבתי אותו ,והוא זכור לי לטובה. בעיקר אהבתי ללמוד ספרות צרפתית ואנגלית. מתמטיקה לא אהבתי.

כשהיינו חוזרים מבית הספר בשעה ארבע אמא הייתה מכינה לנו לחם חם מקמח תירס שאפתה .בשבתות היינו אוכלים דגים מבושלים וחמין שבושל בתנור השכונתי. את המזון קנינו בשוק, בשר אצל הקצב והלחם תמיד נאפה בבית. ממתקים תמיד היו ,במיוחד אהבתי לקנות סוכריות על המקל. בת מצווה לא חגגתי במרוקו מכיוון שלא חגגו אירוע זה.

עולים חדשים בארץ ישראל

בשנת 1948 כשהכריזו על הקמת מדינת ישראל הייתי בת 5 ועדיין במרוקו ואני זוכרת את השמחה והחגיגות שהיו בשכונה. עלינו לארץ בשנת 1957 משום שאבי היה ציוני ורצה לעלות ארצה. הגענו לארץ ישראל באנייה ומשם לעיירה ושמה שלומי ומשם עברנו מיד לעכו  וגרנו במעברה. למדנו את השפה באולפנים ובבית ספר וכעולים חדשים, הרגשנו רע מאוד בגלל הקשיים הכלכליים והשפה.

אבי עבד בבנק במרוקו וכשהגענו ארצה לא הייתה לאבי עבודה והא נאלץ לעבוד בעבודות של קרן קיימת. רק אחר כך הוא התקבל לעבודה במכון דויד, כאיש אחזקה. הוא היה מרוצה. גרנו בהתחלה בצריף ולאחר מכן אבי קנה בית בעכו. השתלבנו בארץ לאט, לאט ואני אחרי שלמדתי באולפן עברית, המשכתי ללמוד בתיכון קריית חיים. כשגרנו בעכו במעברה אמי הייתה צריכה לערוך את הקניות בשוק שהיה מאוד רחוק מהמעברה, ולא היו אמצעי תחבורה ציבורית או רכבים פרטיים כמו היום. הקשרים החברתיים היו חברויות של שכנים, בתי ספר או בצבא: הבנים נהגו לחזר כשנפגשנו עמם מחוץ לבית, ודרכי הבילויים היו בתי קולנוע.

הקמת משפחה

בדרך כלל היחסים בין הבנים לבנות לא היו אינטימיים כמו היו, שישנה פתיחות. היחס בים ההורים לילדים היה יחס של כבוד אחד לשני, בדרך כלל לא שיתפו את ההורים ביחסים אינטימיים. המשפחות נהגו לצאת עם הילדים בשבתות לטיולים ולפיקניקים.

אני ורמי בעלי לא הכרנו בשידוך, היינו שכנים, רמי עבד כשוטר, נולדו לנו שני ילדים: עידית ועידן, חמישה נכדים, שלושה מהנכדים גרים בחיפה ושניים בנהריה.

הזוית האישית

מירי אזולאי: תודה על היוזמה הברוכה לעולם לא הייתה יכולה להיות הזדמונות לספר להילי את הפרטים מהילדות ועד בכלל.

הילי: נהנתי מאוד לכתוב את הסיפור עם סבתא ושמחתי ללמוד על הילדות שלה.