מאגר סיפורי מורשת

ארץ המוצא של יהודית היא רומניה. יהודית ומשפחתה גרו ברומניה במקום שנקרא בבסרביה, המקום עצמו היה כפר בשם ינעוץ. הייתה בבעלות משפחתה חנות עורות. הרוסים השתלטו על המקום לזמן קצר ולקחו אותו מהשלטון הרומני. לפתע נודע לאביה שעומדים לגרש את הגברים לסיביר, אז באותו לילה אביה ברח, לבד. כעבור תקופה, הוא התקשר אליהן וביקש מהן להצטרף אליו. הוא היה אצל בן דודה שהיה רופא שיניים, בצ'רנוביץ שבבוקוניה. הן החליטו לעבור אליו. כאשר הן הגיעו לתחנת הרכבת בצ'רנוביץ, העיתונים הכריזו על פרוץ מלחמת העולם השנייה.

הם התחבאו אצל בן הדוד, ויום אחד אמא של יהודית יצאה לקניות ונתפסה. דרשו ממנה שעד הערב היא תבוא עם כל משפחתה בשביל להעביר אותם ברכבות לאוקראינה דרך נייסטר. לאחר זמן מה הם הגיעו למקום בשם קריירה דה פייטרה, אחרי כמה זמן העבירו אותם למקום אחר, שם גרו ברפת. באותו הזמן, יהודית הייתה בת 7. אביה עבד אצל איכרים בשביל להביא אוכל למשפחה. יום אחד, אימא של יהודית הלכה לכבס בגדים בנהר ולפתע בא חייל נאצי ורצה להרוג אותה, אך קצין נאצי שהיה שם עצר אותו, והציל אותה ברגע האחרון. באותו זמן יהודית ואביה עמדו על גבעה סמוכה וצפו במתרחש.

מאלבום התמונות

לקראת סוף המלחמה הגיעה פקודה מהממשל הרומני להחזיר את כל הילדים עד גיל 18 לרומניה. כל הנוער נשלח לרומניה, כולל יהודית. לפני שלקחו אותה מהוריה (ז"ל), אימא של יהודית הכניסה למעיל שלה את הכתובת של בהן דוד בצ'רנוביץ. הם היו אמורים להגיע לבית ילדים, אבל בדרך עצרה משפחה אחת את הרכבת, וביקשה לאמץ את יהודית. אב המשפחה לקח אותה מהרכבת והסיע אותה משם. במשפחה היו בת ובן, והם התחבאו יחד ליד שפת הים. לפתע, החלו הפצצות ואב המשפחה נפגע ומת. לאחר זמן מה הם החלו לנדוד, עד שהגיעו לבית ילדים יהודי, שם שהתה תקופה. יום אחד החלו שמועות במחנה הילדים שכל היהודים ששהו במחנות נהרגו על ידי הנאצים. באותו רגע, יהודית התעלפה.

יהודית

לאחר כמה זמן, יהודית החליטה לבקש מחברתה לכתוב מכתב לאימא שלה ולשלוח אותו לכתובת שהיא נתנה לה במעיל, הבית של בן הדוד. יום אחד הגיעו אליה שתי ילדות ואמרו לה שבאו לבקר אותה. היא הייתה באמצע הלימודים, רחוק מבית הילדים, ובאותו רגע היא רצה ישר בחזרה לבית הילדים. כשהגיעה לשם, היא ראתה שכל הילדים יושבים על מדרגות בית הילדים ופתאום היא ראתה את אימא שלה. הן חזרו יחד לבן דודה בצ'רנוביץ, ולאחר כמה זמן הן החלו לנדוד שוב במטרה להגיע לארה"ב, שם הייתה לאימא שלה משפחה. בנדודיהן הן עברו בבלגיה, שם הן חיכו לאישור כניסה לאמריקה, אך התברר כי הן לא יכלו לקבל אישור כניסה לאמריקה. אז אמה הציונית החליטה שהן עולות לארץ ישראל.

מבלגיה הן הגיעו למרסיי שבצרפת, שם הן שהו כשנה, ומשם עלו לישראל בשנת 1949, כשיהודית בת 15. כאשר הן הגיעו לארץ הן הגיעו למעברות. הן גרו באוהלים, ולא היו להן שום טענות: הן סוף סוף היו שמחות, ולאחר כמה זמן הן עברו לשיכון בסרביה שבנתניה. יהודית עברה למוסד נווי הדסה ולאחר מכן היא עברה קורס לטיפול בילדים חולים. היא עבדה במחלקת ילדים בבית חולים דג'אני שביפו. היא התחתנה בשנת 1959, ונולדו לה שלושה ילדים, וכעת יש לה גם נכדים ונינים. היא סיימה לעבוד כאחות מוסמכת, ועבדה גם בבית החולים וולפסון.

יהודית

יהודית שמחה שהיא זכתה לחיות בארץ ישראל ומאחלת הרבה בריאות למשפחתה ולכל עם ישראל!

יהודית

יהודית ומשפחתה

הזוית האישית

התלמידים עידו ועדי: יש לך סיפור חיים מעניין ואנו מקווים שהרבה אנשים יחשפו אליו.